מסע בדד (SOLO ) עם קיאק בדרום תאילנד 2008

זהו סיפורו של  מסע בדד (סולו) עם קיאק באיים הדרומיים בתאילנד ,כתבתי אותו בראש ובראשונה לעצמי ולצרכי (אני כבר בגיל שמתחילים לשכוח..) ....מקווה שיסקרן ויעניין גם אחרים. אני חותר מעל ארבע שנים והמסע בתאילנד בהחלט מיצה את הכישוריים והניסיון שנרכש בשנים אלו. כדי להעמיד את הסיפור בפרופורציה , חשוב לציין  שבברנז'ת החותרים יש משוגעים מחפשי אתגרים נחרצים ממני...
המסלול כיסה כ - 350 ק"מ לאורך חופי דרום תאילנד ונמשך 10 ימים (9 ימי חתירה נטו) בו חוויתי הרפתקה חביבה שכללה סערות טרופיות,  תקלות טכניות ואתגרים אחרים, עם זאת נופים וטבע מרהיב ובעיקר שלווה    וחיבור ישיר לסביבה והאנשים המקומיים.  בונוס  מהותי הייתה היכולת להתנתק ולחיות אינטנסיבית את השקט והנוף מבלי להידרש לגירויים כמו מוסיקה , ספרים ועיתונים .
במקור תכננתי מסע של 11 יום בים  מה- 30.1.08 עד  9.2.08,  בפועל סיימתי אותו יום מוקדם יותר, כך שעם טיסות ונסיעות נעדרתי מארץ מעל שבועיים. המסלול תוכנן בדקדקנות בארץ על בסיס המלצות של דייב  בעל החברה שהשכירה לי את הקיאק וניסיונו של אלן ברוק שעשה מסע דומה שנה קודם. עשיתי שימוש במפות ימיות שהורדתי מהאינטרנט וקבלתי ממישה , בעזרתם בניתי ותכננתי את המסלול והורדתי את נקודות הציון הרלוונטיות לתוך ה – GPS .

אי הודאויות שהיו לי לפני תחילת המסע, היו בעיקר עומס החום ונושא הגאות ושפל , בדיעבד אכן אלו היו סוגיות בעיתיות.

ששה לילות ביליתי על חופים מבודדים, באוויר החופשי על מרבץ חול שהותאם לקימורי הגוף מוקף בשקי הציוד המונחים בסדר קבוע (ע"מ שאוכל לגשש ולמצוא בחשכה את הנדרש). בלילות אלו לפני השינה רחצתי במי הים הסמוכים , ברחצה בחלק מהמקומות הצטרפו אלי אלפי דגים עם עיניים זוהרות שנראו כמו גחליליות במים,  תהיתי ביני לבין עצמי מה מקור המשיכה שלהם וליתר בטחון התחלתי ללבוש  מכנסיים (למרות הרחצה במי מלח הייתה  תחושת ניקיון).

חמישה לילות אחרים ביליתי בבונגלוס ברמות שונות (בדרך כלל קירות של מחצלות קש ,מאוורר וגנראטור שמופעל בתחילת הלילה). בשניים  מאתרי הבונגלוס בהם השהיתי ניתן היה לקבל שירות של עיסוי תאילנדי שנעשה בדרך כלל על משטח פתוח סמוך לשפת הים , מתכון נפלא לשחרור השרירים לאחר יום של חתירה וכיף....

ארוחות בוקר וצהריים היו מבוססות על מזון יבש שלקחתי איתי (חטיפים, פירות מיובשים, אגוזים וכ"ו) , בערבים בהם שהיתי בבונגלוס ואכלתי במסעדה המקומית הצמודה, במקומות מבודדים ,השתדלתי לאכול לפני חנית הלילה במסעדות בכפרי דייגים שהיו בדרך, האוכל היה מעולה גם בחורים הנדחים ביותר. (ולא רק בגלל שהייתי רעב).

ההכנות מעבר להכנת המסלול כללו אימוני חתירה מעבר לממוצע הרגיל שלי , בחודשיים לפני היציאה הקפדתי לחתור כ - 70  60 ק"מ  בשבוע , לצערי לא ניתן היה לממש סימולציה של עומס החום התאילנדי בחורף הישראלי. בנוסף השלמתי ציוד רלוונטי כ- GPS מצפן משוט רזרבי וכ"ו......
הצילום התבסס על שני מצלמות , CANON S5 שהייתה רוב הזמן בתיק אטום והייתי עושה בא שימוש בחניות תוך שימוש מסיבי בצילום מושהה (כיון שלא היו פרטנרים נוספים בדרך כלל רק אני מככב בתמונות אלו) , ומצלמת כיס אטומה למים שאוכסנה בחגורת ההצלה ונשלפה לכל אטרקציה.

ניתן לסכם האתגרים במסע בנקודות הבאות :

עומס חום : בממוצע  משעה 1000 היה עומס של כ-36 מעלות שנשבר לקראת 1600 , לא כולל כמובן פרקי הזמן של סערות וגשם. הפתרון היה להתחיל חתירה שעה עד שעתיים בחושך לפני הזריחה , הורדת קצב ומנוחות בצהריים והמשך רגיל מ- 1600 עד לשקיעה .

רוח : הרוח ברוב הזמן הייתה צפון מזרחית ומזרחית  15-25 קמ"ש , ברוב הדרך לא לטובתי ( בחצי הראשון עליתי צפונה ובהמשך דרום מזרח). סערות בסגנון הטרופי היו מספר פעמים בעיקר בשעות אחרי הצהריים עם מאפיינים של עליה מהירה של הרוח לרמות של 30-50 קמ"ש לפעמיים עם גשם וירידה תוך 40-60 דקות.  לדוגמא בחציה לאי PU ,הסערה החלה לפנות בוקר ונמשכה לאורך רוב היום , בהתחלה כרוח צד (דרום מזרח מזרח)  ובהמשך הפכה ניצבת (בפנים) כך שהורידה את מהירות התירה מממוצע של -6.5  6 קמ"ש  לסביבות 2-3 קמ"ש . (בתנאי שחותרים אחרת נסחפים לאחור ). תכנון מסלול במחסה היבשת אפשר התקדמות סבירה.

משקל הקיאק : את המסע עשיתי עם  קיאק פלסטיק (פוליטילן )  ALTO   ( 5 מטר  אורך על 57 ס"מ רוחב יחסית קיאק מהיר ) ללא תא קדמי .  משקל הקיאק ריק כ- 25 ק"ג בתוספת מזון , מים (15 ליטר)  וציוד להערכתי משקלו הגיע ל :55-60 ק"ג . יתרון המשקל היה ביציבות במים (בהשוואה לקיאק ריק) והחיסרון בתמרון והגישה לחופים. (כשגוררים את הקיאק מאות מטרים הרחק מהגאות  חשים בכל ק"ג). ב- ALTO אין תא קדמי (ולא היה שק מתנפח) זו הייתה בעיה בטיחותית  כי במקרה של  נטישה רטובה לא ניתן לבצע REENTRY , החלק הקדמי מתמלא מים ושוקע. ניסיתי להקטין את הבעיה על ידי דחיסת DRYBAGS סגורים שכלאתי בתוכם אויר לחלק הקדמי. בדיעבד זהו פתרון לא רציני, באירוע חירום הראשון שקרה נשלפו השקים ע"י הגלים ופוזרו בים.  הייתה חשיבות באיזון המשקלים בין חרטום לירכתיים ע"מ לשפר תמרון ולהקטין השפעת הרוח. (אין הגה)

דליפת מים : הקיאק ששכרתי היה שחוק משימוש ונעשו בו תיקונים של חורים בתחתית, בטיטולי המסע התיקונים לא החזיקו מעמד , ומצאתי עצמי מספר פעמים באמבטיה משיטת כאשר אני מתחרה בקצב הדליפה בעזרת משאבת היד (  בדיעבד פריט קריטי). תיקונים שעשיתי בעצמי בעזרת האפוקסי בערבים החזיקו מעמד  כיום (הפלסטיק באזור התיקון היה מסמורטט ). לקראת הסוף נאלצתי כל ערב להטליא את הקיאק מחדש. אגב , חוק כלים שלובים עובד, המים חודרים רק עד לגובה פני הים , כלומר הישבן כולו טבול במים,  במצב זה  נוצרת מערכת גלים פרטית בתוך הקיאק בנוסף לגלי הים.  (ללא תא קדמי הקיאק הופך לגיגית הידרו דינמית .....)

שלפוחיות  בידיים, שפשופים  וחתכים מסלעים : מקטרים , אחרי ארבעה ימים משלימים...... מבינים שכלום לא עוזר...גם לא המשחה האנטיביוטית שנשטפת עם המגע הראשון במים.

ניווט / חתירה בלילה : המסקנה מעומס החום הייתה שכדאי להפיק את המרב משעות הבוקר הקרירות שלפני הזריחה , כך שמהיום השני למסע הייתי נוהג להתחיל לחתור כשעה עד שעתיים בשעות החשיכה. (תחילת הזריחה הייתה בסביבות 0630 , ירח מזערי זרח בסביבות 0530 ושקע תוך 40-50 דקות). חתירת הלילה הסתמכה בעיקר על ה- GPS ותכנון מוקדם על המפה ע"מ להימנע מאזורים בעייתיים של סלעים או בוץ .

גאות ושפל (או איך לחלץ קיאק שטבע בגאות הלילה) : באמבטיה שלנו בים התיכון אנו לא מורגלים להפרשי גאות שפל משמעותיים , באוקיאנוס ההודי  ההפרשים של 1-1.8 מטר התבטאו במאות מטרים של חוף שנחשפו או כוסו .  טבלת גאות ושפל הייתה כלי חשוב לתכנון גישה לאתרים וחניות הלילה . כניסה ללגונות נסתרות, מערות ונהרות דרשה תכנון מתאים , אחרת תמצא את עצמך תקוע בבוץ תרתי משמע....
באי NGAI השארתי את הקיאק קשור לעץ כ -300 מטר מהחוף (מעבר לסימני הגאות) לחנית לילה בצמוד לאתר בונגלוס יוקרתי. שילוב של סערה וגאות הטביע את הקיאק  ופזר את כל הציוד שנותר על הסיפון והחלק הקדמי (זה ללא התא ) ברחבי ים אנדמן .  שחזור הקיאק שטבע  ומציאת חלק מהציוד ראו בפרקים הבאים...:

30\1\08 היום הראשון :
הגעה בלילה מאוחר יום קודם לפוקט. 0830 בבוקר אסף אותי הנהג של ASIA PADDLE (החברה שהשכירה את הקיאק ) למשרד לסגור נושאים פורמאליים (לשלם וכ"ו)  ..... ב – 10:00  כבר הייתי בחוף KOSIRE מעמיס קיאק QUEST בציוד ואוכל לעשרה ימים . תוך פחות  משעה הייתי במים  בדרכי לאי הגדול שמול פוקט Ko YaoYai .  מתחילת הדרך חדרו מים לקיאק בהתחלה חשבתי שהמקור הוא  החצאית (היו גלים חזיתיים של מטר + ) ורק לאחר כ – 5 ק"מ הגעתי למסקנה שהקיאק דולף ואני נאלץ לחזור.  הודעתי בטלפון לדייב על התקלה והוא התייצב תוך זמן קצר עם קיאק חליפי מסוג ALTO שנראה מהיר יותר אך חסר היה תא אטום קידמי.  בסביבות 14:00 הייתי שוב במים לאחר  זיווד ה – ALTO ל-20 ק"מ של חתירה מתישה בחום כבד עד לחניון הלילה הראשון בחוף מסולע הצמוד למצוק עם חששות שהגאות תגיע למרבץ שלי בחצות .  בדרך עשיתי חנית בינים באי קטנטן KO KAI NAI   שם עוררתי את סקרנותם של המקומיים , אחרי שלמדו על תוכנית המסע העניקו לי אשכול בננות כשי והשתתפות כנה בצער.
סה"כ 30 ק"מ חתירה , מרגיש מותש ללא יחס למרחק שעברתי , כנראה טרם הסתגלתי לתנאים הטרופיים השקיעה מעל פוקט היתה נחמה קטנה.

31\1\08 היום השני:
הזריחה מדהימה לא נתנה רמזים על הצפוי  בהיום הבא, חתירת הבוקר הקרירה הייתה מהירה, הנוף יחסית חד גוני , כל אי סלעי באופק נראה הבטחה מרוחקת . בסביבות 9:30 הגעתי למצר בין האיים והחום התחיל שוב להכביד, אחרי כשעה פרשתי למנוחה על חוף  חולי משובץ סלעים ,  מנגרובים  ודקלי קוקוס. פרשתי את המרבץ (יריעת פלסטיק ) ולהפתעתי נרדמתי ליותר משעה וחצי כשסרטני חוף מתרוצצים סביבי בהתרגשות , כנראה לא הייתי במיטבי . ב -12:00  יצאתי שוב לסאונה והגעתי ל – PIER (מעגן ספינות ) במטרה לחדש את מלאי המים .... שיטוט ממושך בין המבנים הנטושים היה ללא תוצאות והמשכתי דרכי מזרחה לקצה המעבר שם לקראת ערב הגעתי למסעדה הבנויה על המים עם מזח לספינות . לא אכביר בתיאורים מפורטים על האקרובאטיקה שנדרשה ע"מ לעלות מהקיאק למזח הגבוה מבלי להתהפך  שמבטיהם המסוקרנים של הסועדים נעוצות בי כהצגה הטובה בעיר, אך אין ספק שמבחינתם הייתי עב"מ. נוטף ומזיע התיישבתי לארוחה המסודרת הראשונה שהייתה לי מזה יומיים... הייתי לחוץ לצאת חזרה ע"מ למצוא מקום שינה לפני רדת החשכה והסתפקתי בחביתה תאילנדית : ערימת אורז מעורבת עם שרימפס   עטופה בחביתת ירקות , טעימממממ...... מצאתי מרבץ לילה מספר ק"מ מזרחה מול האי KONUK .
סה"כ גם ביום השני 30 ק"מ חתירה , עדין מרגיש מותש ללא יחס למרחק שעברתי .

1\2\08 היום השלישי :
כלקח מימים קודמים החלטתי להתחיל לחתור בחשיכה , ואכן אחר כשעה וחצי התארגנות (אריזות וכ"ו) ב -06:00 התחלתי את היום השלישי בדרכי צפונה לאיים KORAI ו - KOKUDU . לאחר חצי שעה חוויתי זריחה מדהימה מתוך המים כשהשמש מגיחה מאחורי שורה ארוכה של איים קטנים ממזרח לי, ומאירה על האי הגדול שמשמאלי. ההרגשה הפיזית השתנתה לטובה והשפיעה על מצב הרוח ולבסוף על קצב החתירה. הנוף היה יותר ויותר מעניין... התחלתי ליהנות.....  דייגם עם ספינות ה – LONGTAIL חלפו על פני תוך כדי נפנופי ידיים לשלום ומבטים סקרניים, הכול נראה מבטיח.  בקצה המערבי של האי KORAI הגעתי לפתח מערה מדהים שהוביל ללגונה נסתרת החבויה בלב האי (צמחית מנגרובים ובעלי חיים המקושרת בזמן הגאות עם הים). כיון שהגעתי בשפל שוטטתי רגלית ואיזור.

המשכתי צפון מזרחה לשורה של איים הבנויים מסלעי ענק העולים אנכית מתוך הים ובניהם חבויים מפרצונים חוליים קטנים. נכנסתי למפרצון עם עץ פיקוס ענק במרכזו למנוחת צהריים . ב -1400 המשכתי לנקודה הצפונית של המסע KONGAM סלע ענק שעולה מהמים משם התחלתי לרדת דרומה במיצר בין ה אי CHONGLAT ליבשת שעטור לאורכו צמחית מנגרובים , עשרות סלעי ענק וציפורים שמרחפות מעל....
בסביבות 1600 הגעתי לכפר הדייגים SAK LAEM   עם מסעדה מקומית...סצנת הטיפוס למזח חזרה על עצמה אך הפעם הייתי מנוסה יותר ונראיתי כנראה פחות מגוחך....  הייתי מנוסה גם בבחירת המזון המהיר ....בעזרת כמויות של בירה מקומית דחסתי ארוחה טובה ותוך שעה הייתי בדרכי למרבץ הלילה השלישי ב – TAENG LAEN מצוק ארוך שבפינה הדרום מערבית יש  חוף צר משובץ דקלים עם מערה ענקית בקצהו הצפוני. לפני הירידה לחנית הלילה נכנסתי כ – 3 ק"מ לנהר שעלה צפונה אך חזרתי מהר כיון שהחושך ירד. בחזרה במקביל לירידה לחוף חוויתי את השקיעה היפה ביותר של הטיול (הצילומים מדברים בעד עצמם.)

הרוח הצפונית שהחלה לנשוב דחפה אותי למחסה המערה , בה ביליתי את הלילה השלישי תוך האזנה לקולות המים בין הסלעיים שיצרו קולות שנדמו לי כקולות של אנשים עד כדי כך שבתחילת הערב יצאתי לסיור בממלכת הלילה שלי ע"מ לוודא שאני אכן לבד ללא אורחים בלתי קרואים.

סה"כ ביום השלישי 53 ק"מ חתירה , ההרגשה הרבה יותר טובה וגם מצב הרוח.

2\2\08  היום הרביעי :
התחלה מוקדמת 0530 , חתירה דרומה למפרץ טלין (BAY TALIN ) ובדרך זריחה מעל היבשת. המפרץ ממוקם ביבשת  בצד המזרחי של האגן של פוקט,  מקום מופלא של סלעים אדומים וחוף חולי שמעליהם קשת סלע טבעי ... ציפורים ומאוחר יותר סירות דייגים ברקע....

יצאתי לסיבוב באיים ממערב KOKA ו – KOHONK (תיירותי) וחזרתי שוב לכיוון היבשת . בכף ממנו נפרש המפרץ של KRABI ו – AONANG חתרתי ישר ל - Ko Dam Hok (Poda)  ודילגתי על האזור התיירותי מצפון לי. כחמישה ק"מ מ – PODA עלתה סופה טרופית מכיוון מזרח (מהצד) יחד עם גשם זלעפות , הים עלה עם הרוח לגלים של מטר פלוס והורידה את מהירות החתירה ל 4-3 קמ"ש. הסופה עלתה תוך דקות ספורות ושככה תוך כחצי שעה.  באי פודה  בפעם הראשונה הגעתי לאתר מאויש ושכרתי חדר..  האי עצמו מקום מקסים (די פופולארי ...) עם מספר עשרות בונגלוס. בפעם הראשונה נדרשתי לשנע את הקיאק מאות מטרים מהחוף (חששתי להשאיר אותו בחוף ההומה יחסית וגררתי אותו בצמוד לחדר). משלב זה והלאה הגרירה עם רצועה ובלעדיה הפכה שגרה יומית.

סה"כ ביום הרביעי 41 ק"מ חתירה , 154 ק"מ במצטבר , החלטתי לפרגן לעצמי ולנוח יום ולטפל בעצמי       ( יבלות , שפשופים וכיוצא בזאת מרעין בישין ), בציוד ובעיקר לאכול טוב.

3\2\08 היום החמישי :
מנוחה וארוחות גורמה בגרושים (10 דולר לארוחת פאר במושגים שלנו).....שוטטתי ברגל באי עצמו .... נכנסתי למים עם שנורקל ומשקפת אך חוץ מסלעים משעממים ומידי פעם איזה דג בודד החוויה לא הייתה מלהיבה.

מ – KRABI , ומ- AONANG הגיעו מידי פעם קבוצות של תיירים לסעוד במסעדה ולהשתזף על החוף כשהם חוזרים לקראת ערב לבתי המלון המפוארים ...

 אחה"צ חתרתי להשתכן בחדר בקצה הדרומי של האי הצופה להמשך המסלול האי  PU .

סה"כ ביום החמישי 1 ק"מ חתירה, בטלה אמיתית.....

4\2\08   היום השישי :

התחלה מוקדמת מאוד בחשכה 4:30 , ע"מ לחצות את המרחק למרכז האי PU (25 ק"מ של ים פתוח)  בשעות הקרירות . אחרי שעה (עדיין בחושך )  התחילה הרוח לעלות  והרימה גלים של מעל מטר עם שבירות , זריחה של הירח שפרה את ההרגשה כיון שהתאפשר להבחין בגל לפני שהוא מכה בי ובקיאק. במקביל וע"מ לשפר את הביטחון העצמי התחיל הקיאק להתמלא מים בקצב איטי ( בדיעבד התברר שהגרירות  כנראה ערערו אחיזה של תיקון חור ישן מתחת למושב) ומשאבת היד עשתה שעות נוספות בריקון. השחר עלה שאני במרחק 13 ק"מ מיעד הנחיתה. בסביבות 9:00 הגעתי לחוף  נטוש במרכז האי...פרסתי מרבץ ו....נרדמתי (הרי התעוררתי ב-15:00 ).
התעוררתי אחר כחצי שעה שאני מוצא עצמי בחוף הומה יחסית עם תיירים שחלקם מקיף הסקרנות את הקיאק ..... אחרי שספקו את סקרנותם החמיאה לי גברת מבוגרת על כך שאני שומר על איכות הסביבה תוך שהיא מצביע על בקבוק  המים המינרלים הריק שהיה צמוד לקיאק. הסברתי לה בעדינות שהבקבוק משמש להשתנה כאני נמצא במים ואינו מעיד בהכרח על תכונות נעלות....שראיתי את מבט התדהמה על פניה הבנתי שאנו עדין בפער תקשורת....והסברתי שוב בעדינות  שהצעצוע שלי לא כל כך קטן ולפני השימוש אני מסיר את צוואר הבקבוק.

המשכתי דרכי דרומה בצמוד לחוף בתקווה שהרוח תחסם...אך היא שנתה כיוון כך שנשבה מלפנים במשבים עזים שרק ביניהם הצלחתי להתקדם. בצהרים הגעתי לאי LULA ומשם ברוח עזה חציתי ל – KLANG עד למיצר עם LANTA . באי חולי בין האיים LANTA ו – KLANG התארגנתי לחנית לילה . ניצלתי את הזמן ואיתרתי את החור הקיאק מתחת למושב ותיקנתי אותו בעזרת האפוקסי. חנית לילה זו הפכה למוטרפת כאשר בסביבות 22:00 , שמעתי ספינה עם מנוע חזק שמתקרבת לאי , הבחנתי באורות של פרוז’קטורים סורקים את החוף ושמעתי קולות של אנשים , לקח לי זמן להבין שבעצם מחפשים אותי , ויצאתי ממחסה השיחים בו שהייתי  ע"מ לפגוש מסונוור דמות אפלה ששאלה לשלומי באנגלית עילגת . התברר שדייגים ראו אותי נוחת על האי ודיווחו למשטרה שבאה לבדוק באם אני בצרה...שהבין שהכול תקין נפרד ממני בלבביות.  (לא הצלחתי לראות את פניו ורק רציתי שהסתלק עם כל הפרוז’קטורים והרעש.)

סה"כ ביום השישי 43 ק"מ חתירה , רובם בהתמודדות מול רוח פנים וצד .

5\2\08   היום השביעי :

לאחר חווית הלילה עם המשטרה התאילנדית , השכמתי קום והתחלתי את  חצית התעלה בין KLANG  ו –  LANTA  בחשיכה. משני צידי הדרך היו כפרים מוסלמיים כך שחתירת הבוקר הייתה מתובלת בקריאות המואזינים למאמינים מתובלת בקריאת אשמורת אחרונה של התרנגולים... תחושה של רואה ואינו נראה המתגלגל חשאית בעולמם.  יחד עם הזריחה הגעתי לים פתוח  משובץ באותם איי סלע ענקיים שניצבו שחורים ביני לבין השמש. במערב לקראת האי LANTA  כל החוף הרדוד היה משובץ במלכודות דגים (שילוב מוטות ורשתות שיצר מבוכים המובילים את הדגים לתא ממנו הם אינם מצליחים לחלץ עצמם). על חוף LANTA כ -5 ק"מ מדרום לתעלה התגלה לעיניי כפר דייגים הבנוי על כלונסאות שהשמש התחילה להאיר עליו .... וכנראה גם להעיר את תושביו ..כי סימני חיים ראשוניים החלו להישמע. סירות הדייג  הארוכות היו מוטלות על צידם ליד הבתים ביבשה ממתינות לגאות ע"מ שתוכלנה לצאת לים. הייתה הרגשה מיוחדת לשוט בחשאי מול הבתים תוך שמיעת הקולות שמעבר למחצלות שמשמשות כקירות (שיחה בין בעל ואישה, מלמול של תינוק , שירת בוקר של איזו מאושרת וכ"ו).

כשהסתבכתי בין הסלעים הרדודים והמשוט שלי השמיע קולות נקישה התחילו לצאת אנשים למרפסות מפהקים ומסוקרנים , תוך שהם מנסים להסביר לי בתנועות לעקוב אחרי סימני הדרך שלהם (מוטות עץ שסימנו נתיבי מעבר לסירות) ע"מ להימנע מהסלעים . אחד מהם ירד וסימן לי להגיע אליו .... שהגעתי התברר שהיה רק מסוקרן ובקש ללמוד פרטיים עלי ולאן פני מועדות.

נחלצתי מהכפר לדרום מזרח שאני מבחין במטעים של עצי גומי וקבוצת איכרים שסימה את עבודת הלילה גולשת למים עם סירה מלאה עם מה שנראה כמו פרוטזות סיליקון (הגומי הלבן נוטף לחצי אגוז קוקוס ומתגבש לחצי כדור). ממזרח במקביל ליבשת מספר איים הבולט בהם TALABENG , אני חולף בצמוד לו בדרכי לאי מבודד קטנטן ( 400 X 600 מטר) בשם BUBU שעל פי המידע שבידי יש בו מוסד אירוח בסיסי. הים היה יחסית סוער , אבל לטובתי (בגב)  . כשהחלקתי עם הרוח לתוך המפרצון שמול ה – RESORT צפו בי בסקרנות רבה מספר נהגי סירות LONGTAIL שהופתעו מכך שכלי שיט כמו הקיאק עומד בגלים בעוד הם חוששים לצאת לים פתוח.

BUBU  האי מקום מקסים , קטן קומפקטי , עם מינימום סימני  תרבות מודרנית... נראה כמו אי שכוח אל מזמן מלחמת העולם השנייה בהמתנה להתקפה היפנית  . התמקמתי בבקתה צמודת ים ($ 12 ללילה) , ויצאתי לסיור בג'ונגל של הממלכה החדשה, כיון שהכול קטן סיור נגמר תוך שעה.
לעת ערב כל פליטי האי מתרכזים במסעדה ,שילוב של מוסיקת רקע מלנכולית , מנורות חשופות מטלטלות ברוח נותן תחושה של סוף העולם,  ובסוף העולם אנשים מדברים. הכרתי את YAEL צרפתי צעיר עם שם עברי המטייל לבדו ע"ג אופנוע ברחבי דרום אסיה , ולפרנסתו מלמד אנגלית בבנגקוק ואת ADAM דייג מקומי מוסלמי שנולד בביצות המנגרובים של LANTA  שלפרנסתו מסיע תיירים בעונה סביב הביצות שהם ביתו ול- BUBU .

ADAM וחבריו המקומיים היו סקרנים לראות איך הקיאק שורד בגלים (כל הזמן הייתה רוח צפון מזרחית של 25-35 קמ"ש) . סוכם שאעיר אותם למחרת בבוקר כך שיוכלו לצפות בי ביציאה מהאי.

סה"כ ביום השביעי 24 ק"מ חתירה קצרה + טיול רגלי , והרבה חוויות עם המקומיים.

6\2\08 היום השמיני :

היציאה מ – BUBU הייתה עם הזריחה כש – ADAM וכחברו צופים עלי מהחוף , תוך שהם מנופפים בזרועות וקוראים קריאות שלא קלטתי משמעותם בגלל הרוח.  הרוח הייתה בגב והרימה גלים של מטר ויותר תוך שהיא דוחפת אותי במהירות דרום מערבה ( 8-10 קמ"ש ). חלפתי ממזרח לאי – PO   וירדתי  באי KLOUNG   שמשך אותי בשילוב הצמחייה שלו ( מנגרובים ודקלי קוקוס )  את פני קבלו בסקרנות וחשש שני כלבים צעירים שכנראה ננטשו על האי.   המשכתי לפינה הדרומית של LANTA לפארק שהיה פרוש על החוף וכלל צמחית מנגרובים ענפה . הגעתי בשעת השפל ועל כל המשטח מכוסה השורשים שנחשף שוטטו משפחות של קופים שלקטו סרטנים ורכיכות. לא הצלחתי להתקרב מספיק כדי להשיג תמונה ראויה.

מהפינה הדרומית של LANTA יצאתי לחציה בים פתוח לאי NGAI מרחק של כ – 14 ק"מ דרום מזרחה. הרוח  כבר לא הייתה מפרגנת ולשמחתי לקראת צהרים ירדה .  עם ההתקרבות ל- NGAI המים נעשו צלולים יותר ויותר ובסמוך לאי ניתן היה לראות מהקיאק לעומק מספר מטרים ולהבחין בלהקות דגים ,סרטנים ושושנות ים כאילו אני משנקל ולא יושב בגובה מטר מעל המים בקיאק.  את הקילומטרים האחרונים לפני חנית הלילה עשיתי בקצב איטי מאוד כאני עסוק כל כולי בתצפית לעומק המים הצלולים שהקיפו את האי.

מעל הפינה הדרום מזרחית של האי הבחנתי במלון שעל פי המבנים  נראה ברמה גבוה ביחס למקומות האחרים בהם שהיתי, פילסתי דרכי בינות המשנרקלים  לחוף של KGAI RESORT . שכרתי חדר בסיסי (מאורר ללא מים חמים ב - $ 50) שנראה הילטון ביחס למקומות הקודמים.

ב – 1700 לקראת הלילה  גררתי את הקיאק מהחוף כ – 300 מטר מעבר לקו הגאות וליתר בטחון הצמדתי אותו לחומת אבן  קשרתי אותו לעץ , לחדר לקחתי רק את הציוד החיוני. המקומיים הבטיחו שחנית הקיאק בטוחה ומשפת הגוף נראה שהם חושבים שהגזמתי בדאגנות שלי , ובכלל לקשור לעץ במרחק כזה מהמים , מצחיק...

מסעדה מעולה .... שרותי עיסוי ... החיים בסבבה. בסביבות 2130  מצאתי עצמי על סמוך לשפת הים בידיה של גברת מקומית  בעיצומו של עיסוי תאילנדי כאשר שמתי לב לכך שרוח עולה במשבים חזקים. הייתה לי תחושה לא נוחה שמשהו קורה, אך לקח זמן עד שהחלטתי להפסיק את העיסוי ולגשת לבדוק את הקיאק. הגברת המקומית לא הבינה למה קמתי פתאום וחשבה שהיא הכאיבה ..נגעה...וכ"ו ... לצערי לא הצלחתי להעביר לה מסר מרגיע  ונעלמתי לה בכיוון המים, כשהיא מאחור פורכת ידיים  וממלמלת התנצלויות בתאית...

כשהתקרבתי ראיתי באזור החומה גלים מתנפצים , עברתי לריצה  שהביאה אותי למקום בו אמור להיות הקיאק עם הציוד. מה שראיתי הוא משטח מים מוכה גלים מתוכו יוצא חבל דק שקשור לעץ.  הקיאק התמלא מים וכיון שלא היה לו תא קדמי טבע שמידי פעם חלקו האחורי מבצבץ מעל המים.

עם בגדי החוף (אלו ששמרתי לנסיבות משמחות יותר) נכנסתי למים , הם הגיעו לגובה החזה , הקיאק היה מלא מים , צדפים ואבנים ולא ניתן היה להרים אותו. הגלים היו הודפים את החלק האחורי בעוצמה ומכים איתו בחומה... ניתן היה כבר להבחין בכיפופים בפלסטיק מהמכות שספג... 

כבר 22:00 אין איש על החוף .... הצלחתי במאמץ רב להפוך את הקיאק ולרוקן חלק מהחול שהצטבר בו ... מהאפלה צץ איזה אירופאי שעזר לי בעיתוי המתאים לגרור את הקיאק למקום מבטחים בסמוך.

רוב הציוד שהיה בחרטום ועל הסיפון נשטף ונעלם בים.... במקומו קבלתי מגוון של צדפים ואבנים.  בשלב זה הנחתי שהטיול הסתים ... ועסקתי בניקוי הקיאק ותיקוני פחחות (סילוק הכיפופים בפלסטיק). מה שהטריד אותי , הייתה לוגיסטיקת ההיחלצות , איך מגיעים מהאי ליבשת עם קיאק משוט וכעשרה שקים אטומים (לפוקט הגעתי עם צ'ימידן שארז את הכול). לקראת חצות יצאתי לסיור על החוף בתקווה למצוא חלק מהציוד, מצויד בפנס ראש סרקתי את החוף ובסיבוב ראשון (לאורך 2 ק"מ של מפרצונים מסולעים שכדי לסרוק אותם נאלצתי להיכנס למים עד גובה החזה. )  מצאתי רק את משוטי הספר ועוד מספר פריטים שוליים. בדרך חזרה הבחנתי במקרה  בשק אטום  כ-30 מטר מקו המים . התברר שהאוויר שנכלא בשק הספיק להציף את התחולה עד לגובה של 10 ס"מ לפני המים והשקים היטלטלו הרחק מקו החוף עד שליקטתי את כולם.

ב- 2:00 עשיתי סקירת מלאי והתברר שאמנם רוב הציוד נמצא אך, שני החצאיות והמשאבה הלכו בלי שוב המשמעות שאני עדין מושבת חתירה. אבל וחפוי חזרתי לחדר להשלים את שנת הלילה, ההתרגשות והאדרנלין מנעו שינה והחלטתי לצאת לסיבוב חיפושים אחרון ביו הנקיקים בתקווה לפחות למצוא חצאית אחת. אכן בסביבות 0330 בפינה של האי  נמצאה חצאית אחת מטלטלת מעדנות על סלע לפני העלמות סופית במרחבי ים אנדמן .

ב -0730    של   ה - 7\2\08 ארבע שעות אחרי מציאת החצאית המשכתי בדרכי ...על פי התוכנית המקורית.

סה"כ ביום השמיני  31 ק"מ חתירה עד ל- NGAI RESORT .

7\2\08   היום התשיעי :
אחרי לילה מטורף סוריאליסטי ללא שינה המשכתי דרכי לכיוון האי KARDAN במטרה להגיע לחנית לילה באי LIBONG . מדובר בחציה של כ -10 ק"מ שהפכה לחוויה לא נעימה ......

בגלל הטלטולים והמכות בסלע , התרופף תיקון החור שעשיתי יומיים קודם כך שאחרי כ -5 ק"מ  מצאתי עצמי שקוע בקיאק מוצף מים ללא אפשרות לרוקנו כיון שאת המשאבה אבדתי בסערה יום קודם , הספוג לא בדיוק הרשים בביצועיו . כפי שצוין ,חוק כלים שלובים עובד, המים חודרים רק עד לגובה פני הים , כלומר הישבן כולו טבול במים,  חתרתי בגיגית עד KARDAN (אני מניח שנוספו לי כ- 100-80 ליטר מי ים)  שם עצרתי לתיקון ביניים , אפשרתי  לאפוקסי להתקשות רק שעתיים מתוך תקווה שיספיק להחזיק עד הערב. ניצלתי את זמן ההמתנה לשנרקל   במים המדהימים סביב החלק הצפוני של האי KARDAN .

ע"מ להקטין סיכונים החלטתי לשנות מסלול ולחתוך לאי MUK שהיה מולי ושם לבלות את הלילה כך שבמקביל אוכל לבצע תיקון מסודר ואמין של הקיאק. חתרתי ישירות לאתר ידוע שנקרא מערת האזמרגד , מערה השקועה במים שניתן להיכנס אליה עם קיאק או בשחיה, מדהימה ביופייה ( מגוון מדהים של נטיפים וזקיפים בצבע תכלכל ירקרק) . עקב העומס התיירותי באזור המערה קיצרתי את השהות והמשכתי לאורך החוף הדרום מערבי של MUK לאתר שנת הלילה , בונגלוס בסיסי כ- 500 מטר מהחוף.

סה"כ ביום התשיעי  21 ק"מ חתירה .

8\2\08 היום העשירי :

יציאה ב -6:00 מ-  MUK לכיוון LIBONG  כ – 13 ק"מ בים פתוח במטרה להשלים את התוכנית המקורית. רוח סבירה והתנאים נוחים , תוך כשעתיים הגעתי לפינה המערבית של LIBONG והתחלתי להקיף את האי במטרה להגיע לאזור המחיה של פרות הים.  זן של דג יונק שכמעט נכחד בגודל של דולפין גדול (2-3 מ אורך).  ה – 25 ק"מ של סיבוב האי לא הצדיקו את התצפית על הצללית העמומה שנראתה כמו פרת ים וגורה...

כיון שהייתי בפיגור  עקב הדליפה יום קודם , החלטתי להמשיך ל - Haad Chao Mai ולא ללון ב – LIBONG .  Haad Chao Mai כפר בפתחו של נהר רחב   , ממנו 5 ק"מ במעלה הנהר אחרי מנהרת מנגרובים נמצאה סדרת מערות מדהימה , לחלוטין לא תיירותית שהייתה פיצוי  על החתירה המתישה אחר פרות הים.
אחר ביקור במערות חזרתי לים לחזות במצוק סלע קסום שהתרומם מהים שלרגליו מצאתי חוף למנוחת הצהריים.  כבר עברתי כ -50 ק"מ  אך החלטתי להמשיך חזרה ל MUK (13 ק"מ)  ע"מ למצוא מקום לינה מסודר ולא להיזרק שוב על החוף .
ב - 18:00  הגעתי ל-  MUK ,  לא מצאתי לינה במחיר סביר והחלטתי לחתוך לסיום ב – PAKMENG (14.5 ק"מ)  ולדלג על יום החתירה האחרון. המידע שהיה לי לגבי מיקום האכסניה PAKMENG הוא שהיא מול האי . PLING ואכן בעזרת ה – GPS הגעתי ל- PLING   בחשכה אחרי שלוש שעות חתירה  .

מול האי נצצו במרחק 3 ק"מ עשרות אורות ולא ניתן היה להבחין ביעד הסיום בניהם . אלו היו שלשת הקילומטרים הארוכים במסע ,לקח לי יותר משעתיים למצוא את האכסניה PAKMENG בחשיכה תוך התברברות בינות תעלות בוציות עם חשש שכל רגע אני נתקע בבוץ ונאלץ להמתין שעות  לגאות ע"מ שאוכל להמשיך . .

סה"כ ביום העשירי  75 ק"מ חתירה שחסכו את המסלול המתוכנן ביום האחרון.

אקורד הסיום :

ביליתי יום מנוחה באכסניה PAKMENG שהוקדש לשטיפת הציוד והכנתו לאריזה.  ערכתי  טיולים רגליים לאורך החוף... הארוחות היו חוויה קולנרית  .... הבעלים של האכסניה היו שיכים למיעוט הסיני , מה שהשביח את המגוון והטעם.

למחרת בבוקר הגיע הנהג שהוזמן מפוקט ונטל אותי הקיאק והמיטלטלין לנסיעה של 6 שעות בה חצינו את מחוזות : טראנג, קראבי, פטנגה ופוקט בדרכנו לעיר פוקט תוך שיכולתי לצפות בקטעים מהדרך על מספר אתרים שעברתי בחתירה.