gilkayaking.com - קיאק ימי קורסים קיאקים

,nubu

ההכנות
"לא יכול להיות". "זה נשמע לא הגיוני, הם לא עושים את זה...". "נראה לי שלא הבנת..". אלה היו חלק מהתגובות שקיבלתי כשסיפרתי שאני הולך לקבל ויזת עבודה לארצות הברית. ועוד איזו עבודה – מדריך רפטינג. למה באמת שיתנו לי אשרה כזאת? מה, חסרים באמריקה אנשים? הספורט האתגרי מאוד מפותח שם וכן תרבות הצריכה, אז למה הם צריכים מדריך רפטינג ישראלי? אבל למרות כל הדעות הקדומות, וחוסר האמונה (אותה אחת שבלעדיה צ.ס.ק.א לא היתה אוכלת אותה) זה קרה.
הסיפור מתחיל ב-2005, בנובמבר ליתר דיוק. יצאתי לעבוד במקסיקו בהזמנה של אלכס "הסקוטי" ואורי, שבאותו שלב כבר עבד שם שנתיים. את עלילות הטיול שלי שם פרסמתי בנפרד. חבר שכבר יצר קשר עם אחת החברות ,לא יכול היה לנסוע והעביר אלי את הפרטים, "תנסה, מה כבר יכול להיות. הרבה מדריכים מקסיקנים נוסעים לשם כל שנה". ניסיתי, לא עבד, את קיץ 2006 העברתי בטורקיה.
באוקטובר – נובמבר 2006, החלטתי שהשנה זה יתגשם. סרקתי את אתרי חברות הרפטינג בקליפורניה ושלחתי קורות חיים לכמה שיותר מקומות. אני כבר 4-5 שנים בתעשייה, עובר בין הנהרות וצובר נסיון, מישהו יקבל אותי, לפחות קיוויתי...
יום אחד קיבלתי טלפון, מספר לא מזוהה: "שלום, מדברת רג'ינה מאמריקן ריבר רקריאשיין

(AMERICAN RIVER RECREATION ). קיבלנו את קורות החיים שלך ונשמח אם תבוא לעבוד איתנו. אתה עוד פנוי לקיץ 2007?". חיוך גדול, זה עבד!!!
התהליך לוקח 3-4 חודשים,שבמהלכם כל הניירת הדרושה נבדקת ע"י מחלקות העבודה והביטחון הלאומי של ארצות הברית. אחרי שאישור עקרוני התקבל מהם והאישורים המקוריים נשלחו אלי, קבעתי תור בשגרירות ארה"ב בישראל. גם קביעת התור, לפחות שבועיים שלושה, וגם ה"ראיון" בשגרירות אורך 5-6 שעותץ יש להתעזר בסבלנות ונימוס J .
מאי 2007, איך שהזמן עובר, עם אישורי עבודה מסודרים, דבר שבד"כ לא קיים במדינות עולם שלישי, טסתי לבקר את אחי הגדול במיניאפוליס, שם אספתי את הקייק שלי. דאגר, ג'י-פורס (DAGGER, G-FORCE ), שנתקע שם ליותר משנה אחרי שחברת התעופה הקנדית לא הסכימה להעלותו למטוס בדרכי חזרה ממקסיקו (אל תטוסו איתם אם יש קייק בציוד שלכם). טוב, לעבודה, קליפורניה – אני בא!!!

העבודה

הגעתי לשדה התעופה בסקרמנטו ב23 במאי. רכב של החברה אסף אותי, ויצאנו לדרך. הנוף הצחיח בעמק ובנייה אמריקאית מסביב לא היוו קבלת פנים מדהימה. אבל, כשהשארנו את העיר והעמק מאחורינו והתקדמנו לתוך הגבעות שמהוות את מרגלות הסיירה נבאדה הכל השתנה. חוות פרטיות לצידי הדרך, שטחים ירוקים וכבישים מפותלים קידמו את פניי.כ

"הי ג'ק, טוב לראות אותך, ברוך הבא!! רוצה לצאת היום לנהר?", זה המשפט בו קיבל אותי המנהל והבעלים. יכולה להיות התחלה טובה יותר?? שעתיים אחרי שהגעתי למשרד יצאנו לנהר. מדריכה חדשה נוספת שהגיעה באותו יום ואני הצטרפנו לשייט עם לקוחות בחלק התחתון של המזלג הדרומי של נהר האמריקן (THE GORGE ON THE SOUTH FORK OF THE AMERICAN RIVER ).
"מה לעזאזל אני עושה כאן", זאת היתה המחשבה לאורך כל הדרך. רב המסלול היה שקט עם מספר אשדים בדרגה 3. ואני, אני הגעתי אחרי חודש עבודה על הירדן במים גבוהים בתחילת אפריל. לא הבנתי איך אשרוד עוד קופרולו (נהר פשוט עם רפטינג תעשייתי בדרום טורקיה, ליד אנטליה. למי שלא מכיר). המחשבה הזאת חילחלה עוד יותר כשראיתי את החלק העליון של הנהר, שלא היה שונה בהרבה. הסבירו, שהיה חורף יבש מאוד. שעל ההרים מסביב ירדה רק 30% מכמות השלג הממוצעת (התחממות כדור הארץ?) ושמערכת הסכרים על הנהר לבדה תספק מים לחודשי הקיץ. 1300 רגל מעוקב או 48 קו"ב, זאת תהיה כמות המים שישחררו לרפטינג כל יום, 6 ימים בשבוע. נו טוב, לפחות משלמים טוב ויש טיפים....

בשבוע השני, התוודתי לנהר נוסף: המזלג האמצעי של האמריקן (MIDDLE FORK OF THE AMERICAN RIVER ). הפעם יש יותר אקשן. כמעט 30 ק"מ עם אשדים בדרגות 3, 4 ו- 4+, גם כאן המון בריכות בדרך. כאן לפחות יש אתגר, ועוד איזה. האשד הגדול הראשון, TUNNEL CHUTE שהוא גם הגדול ביותר, 4+, נוצר ע"י כורי זהב באמצע המאה ה19. תעלה ומנהרה שנחצבו בהר, על מנת להטות את הערוץ הטבעי יצרו כניסה טכנית לתעלה שבסופה נפילה של 3 מטרים ומשם במים שקטים יותר עוברות הסירות במנהרה. מקום יפהיפה. יש לציין שהעובדה שהרפיד צעיר כ"כ, מסבירה עד כמה חדים הסלעים שפוצצו בעזרת דינמיט. עשרת הקילומטרים הראשונים מאופיינים בדרופ-פול, וכוללים בנוסף למנהרה גם את "תאונת אוטובוס" (BUS CRASH ) ואת "מפלי קנקה" (KANAKA FALLS ) אחריהם מתחיל החלק הרגוע, 10 ק"מ של בריכות ואשדים בדרגה 2, שנותן זמן לראות את העמק התלול בו זורם הנהר. ארוחת צהריים כלולה במהלך החלק הזה, כאשר תמיד משאירים מספיק זמן לעכל לפני הסיומת הגדולה. ROCK-A-CHOCKY FALLS - המפלים בגובה של 7 מטרים מהווים פוטג, ללקוחות, אבל למדריכים זה הכיף של הטיול. כניסה טכנית למפל שכזה והסלעים שזרועים בדרך ולמטה פועלים כמו זריקת אדרנלין ללב כל פעם מחדש. רק צריך לזכור להשאר בסירה, כל הזרמים דוחפים לאנדר-קטים וסיפונים. לא סתם החלק הימני של המפלים נקרא ארון הקבורה. מיד אחריהם חוזרים הלקחות לסירה והאשדים ממשיכים אחד את השני. "שדיים", "חניה במקביל", "זנב תרנגול" ו"משגר מדריכים" (הידוע גם בשם "טבח מסור השרשרת בטקסס") מחכים ברצף, כולם בין 3 ל4 תלוי בגובה המים, ו"טקס סיום" שגם סוגר את היום היפה הזה.
יאללה, עכשיו כשאני מכיר את הנהרות אפשר להתחיל לעבוד. לשמחתי התחלתי כבר בשיוט הראשון על המזלג האמצעי וגם בשני וגם בשלישי!!!! השמש חמה, המים קרים ויפה כאן. ושקט, פחות אנשים וחברות מגיעים לקטע הזה והוא נשמר בקפידה ע"י שומרי נהרות, פקחי רשות שמורות הטבע לצורך ההשוואה.
במקביל לעבודה התחלתי להיקלט במקום. קניתי אוהל המתאים ל- 6 אנשים, אחרי הכל זה יהיה הבית שלי בחמשת החודשים הקרובים. מזרון משומש במצב טוב, כרית, מיכלי פלסטיק לשמור על האוכל ושאר מוצרי יומיום. הבית מוכן. פתחתי חשבון בנק, את המשכורת משלמים כל שבוע ובכל מקרה הטיפים מספיקים בשביל ההוצאות. הוצאתי מספר ביטוח לאומי, אם כבר ניירות אז עד הסוף. כאן הכל חוקי. קולומה ולוטוס, קליפורניה, שתי עיירות קטנות או יותר נכון שני מרכזים מסחריים קטנים שמרכזים אולי 2000 תושבים בחוות ובתים פרטיים על הגבעות באזור. שני פארקים ציבוריים, תחנת דלק אחת, שתי חברות צילום, חנות קייקים, 4 מסעדות ושלושה או 4 מקומות לצאת בערב, אני כותב ערב כי פרט למקום אחד הכל נסגר בערך ב-22:00. בנוסף לכל אלה יש באזור כ-30 חברות רפטינג, וזו הסיבה שבהחלט יש חיי חברה. MARCO'S , RIVER SHACK ו- COLOMA CLUB הם המקומות המתמלאים כל ערב במדריכי רפטינג מכל העולם וכן חובבי נהר וקייקים מקומיים. מקסיקו, פרו,זימבבואה, קוסטה ריקה, נפאל, קנדה, צ'ילה, צרפת, אוסטרליה, ניו-זילנד,ברזיל, אירלנד, סקוטלנד, גרמניה ועכשיו גם אנחנו על המפה. שתי וערב של תרבויות, נסיון מצטבר של מאות שנים על נהרות מכל הסוגים והגדלים בעולם מתנקז כל קיץ לקליפורניה. אלפי לקוחות ביום, בין כל החברות, והרצון לגוון ולהוסיף מביא את החברות המקומיות לזמן וליצור כור היתוך שהשפה העיקרית בו היא שפת הנהר. כמובן, גם כדורגל וכדורסל פעמיים בשבוע, ושתיית בירה (כל יום) הן פעילויות נחוצות לשמירת הכושר ופיתוח הקשרים החברתיים. אווירה משכרת ושמחה, רוויה במסיבות, אלכוהול וזיעה (מהעבודה הקשה), אם כי לא פעם גם קשה. רחוק מהבית, מהמשפחה מחברים קרובים שמכירים אותך, אבל זה תמיד חלק מאורח החיים הזה.
היסטוריה
קצת היסטוריה, המקום לא היה נראה כך אילולא ג'יימס מרשל. ב-1847 הוא נשלח ע"י ג'ון סאטר (SUTTER ) לבנות מנסרה על-יד הנהר, כך שיוכל להשתמש בכח המים. בינואר 1848 לאחר שיצר תעלה להפעלת הגלגל של תחנת המים, מצא מספר גושים בוהקים בתחתית הערוץ בדיקות פשוטות הוכיחו כי זהו זהב! והשמועה, ככל שניסה לשמור על סודיות, עשתה לה כנפיים. "בהלת הזהב" החלה. ב- 1849 בלבד הגיעו לקליפורניה כ-80,000 מהגרים בתקווה לזהב. כל אדם שיכול היה לרכוש לעצמו מסננת ואת חפירה עזב את עבודתו ויצא לחפש את העושר. אם בשנה הראשונה ההגירה היתה בעיקר ממזרח וצפון ארה"ב אז בין 1850 ל- 1855 הציפו את העולם החדש מתיישבים מאירופה, מרכז ודרום אמריקה וכן המזרח הרחוק. רבות מהקהילות שנוצרו גרמו להיתוך התרבויות המאפיין כיום את קליפורניה, וארה"ב בכלל.
אביא 3 סיפורים קצרים כדוגמא. הראשון חוזר לג'ון סאטר, לאחר ששמע את בשורת הזהב, צפה את העתיד לבוא. כאשר עובדיו שמעו על הסוד הגדול התרוקנה המצודה שלו "ממשרת ועד טבח", לדבריו, כולם יצאו במרדף אחר הכסף הגדול. אם כי אחד מעובדיו הלך בכיוון ההפוך מכולם, חזרה לסאן פרנסיסקו ולא לנהר. הוא קנה את כל ציוד הכריה שיכול היה לאסוף ופתח חנות על-מנת לצייד את כל העובדים הצפויים לבוא. יתכן ואדם זה היה המליונר הראשון מבהלת הזהב. צאצאיו מחזיקים, עד היום, באחת מרשתות המסחר הגדולות בתחום כלי העבודה בארה"ב.
בנמל של סאן-פרנסיסקו באותם הימים חנה צי האוניות הגדול בעולם, אם כי היה זה צי רפאים. כל האנשים שהגיעו, עד אחרון המלחים, עזבו את הספינות וירדו לחוף. וכל שנותר היה לקשור ספינה לרעותה שם ננטשו.
כבר הזכרתי את TUNNEL CHUTE , הרפיד הגדול בתחילת המסלול במזלג האמצעי בנהר. התעלה שנחפרה והמנהרה שפוצצה בהר נוצרו על-מנת להטות את הזרם. עקב כך התייבש חלק של הנהר, שהקיף את אחת הגבעות, באורך של ק"מ וחצי וממנו יכלו הכורים פשוט ללכת ולאסוף את הזהב מהקרקעית שהתייבשה. היום אנו נהנים מכך בצורה אחרת.
כיום האזור משגשג, וידוע בתעשיית התיירות הבנויה על ההיסטוריה של האזור וכמובן רפטינג. במרכז קולומה נמצא הפארק ההיסטורי של גילוי הזהב על שמו של ג'יימס מרשל, ממש בנקודה בה מצא את הזהב לראשונה. בנוסף לכך ישנה תעשייה משגשגת של יקבים שהתפתחה מאוד בשנות ה90 של המאה הקודמת.

סוף עונה – מוקדם מהצפוי
ואני, אני לא הספקתי לחוות הרבה מזה. בשיוט העשירי שלי עם לקוחות על המזלג האמצעי. בערך 7 ק"מ מתחילת המסלול ברפיד שנקרא תאונת אוטובוס, זה קרה. מה קרה? בכניסה לבור נזרקתי מהסירה אך כף רגלי השמאלית, ממש כמו הסרט, נתקעה בין הבידונים. התוצאה, כהרגשתי את ה"קנק" בברך שמאל, שיחררתי אותה וצללתי למים. כבר ידעתי שמשהו לא טוב שם, משהו כבר לא במקום. חזרתי לסירה, משכתי עוד שני לקוחות פנימה, לפחות לא נפלתי לבד, וקראתי למוביל הקבוצה לקבל את ערכת העזרה-ראשונה. בחיוך מתוח אמרתי שזה כלום, קצת כואב, אבל לא נורא. חבשתי את הרגל והמשכנו את השייט. בעצירה לארוחת צהריים, בקושי יכולתי ללכת וכבר מראש וויתרתי על מפלי ROCK-A-CHOCKY שחיכו בהמשך. את השייט סיימתי כמו גדול , בהבטחות ללקוחותי שאולי אצטרך לנוח שבוע, אבל לא יותר. "אני כבר חוזר לעבודה, אל תדאגו". כן, כן... מיד בסוף היום נסעתי למיון שם נאמר לי לנוח שבוע ולראות רופא להמשך טיפול. יש לציין שאת כל הטיפול כיסה הביטוח הרפואי של החברה ועל-כך אני שמח, שלפחות זה קרה בארצות הברית ולא באמצע שום מקום במדינת עולם שלישי. הרופא בדק, הסתכל ומראש נתן לי 6 שבועות ללא עבודה!!! 6 שבועות בשיא העונה. מה כבר ישאר אחרי זה? אם הזמן שעבר, כבר הבנתי, אני לנהר לא חוזר הקיץ. השעות ששכבתי על הספה במשרד, התרגילים החוזרים וביקורים אצל הרופא כל שבועיים, לא הוסיפו. פיזיותרפיה לא קיבלתי באופן מסודר, אבל אני בוגר שני ניתוחים בברך ימין, אז אני מכיר את העבודה. כחודש לאחר הפציעה עברתי בדיקת MRI , שרק אישרה את החשש. קרע חלקי ברצועה הפנימית בברך שמאל, זמן החלמה בין 3חודשים לחצי שנה. "אחרי הכל אתה לא שחקן מקצועי בNBA " הסביר לי הרופא "הביטוח לא ישלם על הטיפולים הנדרשים לחזור לפעילות בתקופה קצרה יותר". טוב, חזרתי עם הבשורות לבוס והוא בתוך זמן קצר הודיע לי "אתה חוזר הביתה, חברת הביטוח תטפל בך גם בישראל" או במילים אחרות "אין לי כח אליך, תעוף לי מהעיניים".

אז הנה חזרתי, חודשיים לפני המתוכנן ועם הרבה עבודה לפני. פיזיותרפיה וייעוץ של רופא מנתח, נראה לאן זה ילך. אני רק אמליץ על עוד שני מקומות בהם זכיתי לבקר בתקופה זו בקליפורניה.
הפארק הלאומי "יוסמיטי" – מקום יפיפה. העמק שנוצר לאחר היעלמות הקרחונים חשף קירות גרניט עצומים. הגדולים ביותר בעולם. חבר שאיתו נסעתי קפץ מהמקום הגבוה ביותר עם גלשן אויר. מדהים.
נהר הטואלמן (TOULAMNE ) הזורם מתוך הפארק – יצאנו כל מדריכי החברה ליום כיף. 2 סירות ו5 קייקים למסלול של 28 ק"מ הכולל רפידים בדרגה 4-5. אציין רק את מפלי קלייבי (CLAVY FALLS ). הגדול ביותר במסלול. מומלץ בחום. כביש הגישה לא סלול והיציאה היא בעליה ארוכה לגשר מעל הנהר. למי שמכיר קצת יותר, החלק העליון של נהר זה הוא צ'רי קריק (CHERRY CREEK ) אחד הנהרות המפורסמים ביותר לקייקים.
אני מקווה שהדלת בה הצבתי את רגלי תפתח בפני חבר'ה נוספים, מי להנאה ומי לעבודה בארה"ב. נתראה בקרוב על הנהר...........................

תודות לאלחנדרו קרזו, מריו וארגאס והוט-שוט אימג'ינג על התמונות.

כתב: דורון פלג JACK-

קישורים:
החברה בה עבדתי: אמריקן ריבר ריקריאשיין – www.arrafting.com
תמונות מהנהררות האזור: הוט שוט אימג'ינג – www.hotshotimaging.com
מידע על האזור: קולומה, קליפורניה – www.coloma.com

תמונות נוספות - בגלריה