זהו סיפור של מסע בדד (סולו) עם קיאק בקולומביה הבריטית (קנדה) בקיץ 2008 ,....המסלול כיסה כ - 310 ק"מ באיים שבין האי ונקובר (Vancouver ) והיבשת (Coast Mountains ), לאורך פיורדים ונמשך 9 ימים (8 ימי חתירה נטו) .המקום מדהים לחוות נופים והרושם הוא שמפרט הבריאה של האזור כלל הכנה והתאמה לקיאקים . זהו טבע מרהיב של מאות איים מיוערים מופרדים במעברי ים צרים הנתונים לחסדי משטר הגאות והשפל (4-4.5 מטר ) ופיורדים החודרים קילומטרים אל תוך היבשת (5-40 ק"מ). הטבע מאפשר להתנתק ולחיות אינטנסיבית את השקט והנוף מבלי להידרש לגירויים כמו מוסיקה ,ספרים ועיתונים . למרות שמדובר באזור תיירותי (בעיקר ליכטות ) , הגודל ודלילות האוכלוסין משמרים את האוטנטיות ואפשר באזורים רבים להסתובב ימים ארוכים מבלי לפגוש אנשים... תחילתו של הרעיון היה במסע בדד שלי בדרום תאילנד שבוצע בחורף 2008, ,בתנאים של עומס חום. הצורך לאזן את החוויה הביא אותי לקנדה .... ורעיון הסולו ..כבר נדבקתי בקסם. זכיתי לחתור באחד האזורים המיוחדים בקנדה עם שפע צמחיה וחיות ונהניתי מההזדמנויות לצילום מקרוב של חיות בר ( ציפורי ים, כלבי ואריות ים, לוטרה, דביבון, צבי שחור זנב, דובים שחורים ויכול להיות שגם דוב גריזלי ).קולומביה הבריטית היא המערבית בפרובינציות של קנדה, לחוף האוקיינוס השקט. זהו חבל ארץ המשתרע על שטח של פי ארבע מבריטניה ורק כ- 4 מיליון תושבים רובם באזור העיר ונקובר והשאר מאוכלס בדלילות. חלקים מהאזור עדיין בתוליים, פסגות מושלגות, מפלים שוטפים,פיורדים ויערות גשם. בתחילה רציתי לצאת למסע בחוף המערבי של האי ונקובר המפורסם בגליו הסוערים, אך לאחר שלא מצאתי שם קיאק סולו להשכרה בחרתי להתחיל כ-200 ק"מ מצפון לעיר ונקובר מעירה קטנה (LUND ) לכיוון מפרץ היגון או הייאוש (DESOLATION ) שם שניתן ע"י ונקובר שכנראה התייאש מכמויות הירוק והמים. 
לאיים וההרים באזור יש תערובת של שמות אנגליים ( כ -REED ) וספרדיים (כ - CORTES ) , מזכרת היסטורית מהתקופה הקולוניאלית בה המעצמות של אז התחרו במיפוי והשתלטות על חבלי ארץ חדשים. קולומביה הבריטית הייתה חבל ארץ שכוסה בין האחרונים בסוף המאה ה- 17 על ידי אדמירל בריטי בשם ונקובר שתואר על ידי עמיתו הספרדי כנוד אנגלי נפוח ויהיר , בעוד שזה האחרון ראה בספרדי הולל שתיין חם מזג . בגלל מגבלות השטח כמות הילידים באזור הייתה נמוכה והאירופיים הראשונים שהגיעו עסקו בתחילה בציד לויתנים במטרה לספק שמן לגלגלי המהפכה התעשייתית באירופה. תוך שלוש שנים הצליחו להשמיד את רוב אוכלוסיית הליויתנים המקומית ששגשגה כיון שהיה לה מפרץ מים חמים לרבייה ללא צורך לנדוד למפרץ מקסיקו. אחרי שגמרו עם הליותנים התחילו בכריתת העצים והדיג (סולומון , צדפות וכ"ו) עיסוק שבעצם נמשך עד היום רק מבוקר יותר. לאורך כל המסלול ניתן לראות את השאריות שהותירו חוטבי העצים והדייגים, בעיקר קורות עץ ענקיות שמושלכות ע"י הגלים לאורך החופים.הנוף עצמו הינו תוצר של שלשה עידני קרח, שכל אחד יצר שכבה של מאות טונות של קרח קשה שחרץ את הנוף כמגרסה ענקית כך שלאחר ההפשרה נוצרו מאות מפרצים עמוקים (חלקם אלפי מטר עומק) ואלפי איים רובם מכוסים יערות. האזור הספציפי שבחרתי אמור היה להיות בצל הגשם של הרי האי ונקובר ולחסוך ממני את הממטרים ,הרוח והערפל המאפיינים את חופי האי. המזל לא היה לצידי ובשלושת הימים ולילות הראשונים למדתי ביסודיות את המושג "עומס קור" , צירוף של טמפרטורה, רוח ורמת הרטיבות . השיעור המרכזי היה ביום השני בשעות אחר הצהריים בפיורד טובא כאשר הרוח שנתה כיוון והחלה לנשב בעוצמה מכיוון הקרחון תוך הדגשה של כל הפרמטרים הרלוונטיים למושג "קור כלבים" .הגאות , הזרמים והרוח לא היו תמיד לצידי והיו אתגר לא קל במספר מקרים , למרות זאת החוויה הייתה מדהימה. המסע נערך מה- 26.8.08 עד ל- 4.9.08 . התחלתי את הטיול שבוע קודם בהרי הרוקי ברכב שכור עם חבר כולל מספר קטעי הליכה ,משם גלשתי לונקובר לקראת מסע הקיאקים, עם טיסות ונסיעות נעדרתי מארץ מעל כשלושה שבועות. המסלול תוכנן בדקדקנות בארץ על בסיס ספרים ומפות שרכשתי באמצעות האינטרנט בקנדה. בניגוד לטיול קודם כל האינפורמציה הייתה זמינה ופרוט. עשיתי שימוש במפות ימיות שהורדתי מהאינטרנט, בעזרתם בניתי ותכננתי את המסלול והורדתי את נקודות הציון הרלוונטיות לתוך ה – GPS . 
שבעה לילות ביליתי על חופים מבודדים, בתוך אוהל ושניים אחרים תחת קורת גג במקומות מרהיבים. בחופים המבודדים קשה היה אפילו לחשוב על רחצה לפני השינה במי הים הסמוכים כפי שנהגתי בטיולים קודמים . בדרך כלל נאלצתי להמלט לאוהל בשלבים מוקדמים הגלל הקור והרוח. בישול ושתית קפה הותרתי לשעות הבוקר כאשר האויר התחמם קצת . בשלושת הימים הראשונים ספגתי מנת יתר של גשם שלמעט הפסקות קצרות הותיר אותי רוב הזמן רטוב על לשד עצמותי , כך שבצרוף הרוח זו לא היתה חויה מרנינה . למזלי ביום הרביעי עלתה שמש שאפשרה ליבש את הציוד והבגדים ולשפר את מאזן החום ומצב הרוח . את שני הלילות אחרים ביליתי אחד באכסניה ספרטנית של חברה לטיולי קיאקים , והשני ב – B&B בבית מקומי באחד המפרצים לקראת סיום המסע....
הארוחות היו מבוססות על מזון יבש שלקחתי איתי (מרקים, חטיפים, פירות מיובשים, אגוזים וכ"ו) בשר מעושן שרכשתי במקום . את הבשר המעושן לקחתי כגיבוי אך הוא הפך למקור החלבונים המרכזי, בתנאי הקור והמאמץ הפיזי היד נמשכה לבשר בעדיפות על האלטרנטיבות האחרות . ההכנות למסע גם הפעם כללו אימוני חתירה מעבר לממוצע הרגיל שלי , בחודשיים לפני היציאה הקפדתי לחתור כ - à 70 60 ק"מ בשבוע , לצערי לא ניתן היה לממש סימולציה של עומס הקור והרוח בקיץ הישראלי. בנוסף השלמתי ציוד רלוונטי רלוונטי לתנאי הקור לבוש כולל כפפות ...שק שינה מתאים......הצילום התבסס על שני מצלמות , CANON S5 שהייתה רוב הזמן בתיק אטום והייתי עושה בא שימוש בחניות ובחתירה בתנאי ים שמאפשרים פתיחת החצאית ומצלמת כיס אטומה למים שאוכסנה בחגורת ההצלה ונשלפה לכל אטרקציה. 
אי הודאויות שהיו לי לפני תחילת המסע, היו מזג האוויר בעיקר הקור (בעיקר בפיורדים המים מאוד קרים עם רוחות חזקות ) הגאות ושפל , הזרמים בכללי ובעיקר במעברים הצרים (מגיעים ל -20 קמ"ש) והדובים. בדיעבד פגשתי בכולם . ניתן לסכם את האתגרים במסע בנקודות הבאות מזג האוויר : בממוצע בשעות היום מזמן זריחת השמש הטמפרטורה נעה בתחום של C 10- 15 , לא כולל פרקי הזמן של רוחות וגשם שהורידו את הטמפרטורה של הגוף בכמה מעלות נוספות. טמפרטורת המים למעט הפיורדים היו בסביבות C 13-20 , ובפיורד בהתאם לקרבה לקרחון ירדו הטמפרטורות להערכתי מתחת ל - C 8 . משקיעת השמש ובאזורים המוצללים טמפרטורת האוויר צנחה ב- C 5-8 מעלות נוספות והרוח הייתה ערנית וקרה יותר (נשבה מהיבשה לים) . הפתרון היה להתחיל חתירה שעה עד שעתיים לאחר הזריחה (0930-1030 ) , להימנע ממנוחה באזורים מוצלים וחשופי רוח (ברוב המקרים נחתי הקיאק כיון שנדיר היה למצוא מקום חניה) להגיע לחנית הלילה לפני השקיעה ,להימלט לאוהל ולהחליף לביגוד יבש לפני שנהפכים לארטיק . בפעם היחידה שהגעתי לחניה בשעה מוקדמת קוששתי עצים והדלקתי אש ששפרה דרמטית את איכות החיים. (נדרש חומר עזר שמאפשר הדלקה של גזרי העץ הרטובים). המעבר לביגוד יבש הוא קריטי אחרת איבוד החום המהיר יחד עם העיפות בשעות הערב יכול להביא לסכנת היפותרמיה. טמפרטורת המים לא חיבה ביגוד מיוחד (SUIT DRY OR WET), כללי הבטיחות דורשים להתלבש ע"פ טמפרטורת המים ולא זאת של האוויר (למקרה של התהפכות) במקרה שלי ביגוד גורטקס נושם כשכבה עליונה מעל שכבת פליז היה מספק בהחלט. לפעם הבאה אדאג לכיסוי ראש מקצועי יותר מהכובע הסתמי שחבשתי שהשאיר את העורף חשוף לרוח . 
גאות ושפל : שני מחזורים של גאות ושפל לאורך היום עם הפרשי גובה של כ - 4 מטר. הזמנים הקריטיים היו לקראת שקיעה הזמן בו ירדתי לחוף לחנית הלילה ושעות הבוקר בהן נדרשתי לחזור לים. למזלי הטוב בערב בדרך כלל הגעתי קרוב לשיא הגאות ,מה שחסך מסעות עם הקיאק למקום מבטחים בסיומו של יום מפרך. לעומת זאת בבקרים הייתי מתעורר קרוב לשיא השפל , מצב בו הים יורד ומותיר מאות מטרים חשופים למסע גרירה של הקיאק . למדתי מלקחי מסעות קודמים והבאתי איתי עגלת אלומיניום מתפרקת שהורכבה על החלק האחורי של הקיאק ואפשרה לי כאדם בודד לגרור את הקיאק העמוס (כ -60 ק"ג) על פני קרקעת הים שנחשפה בתנאי שאינה מחורצת ומכוסה סלעים. במקרים של קרקע בעיתית (בעיקר בולדרים - סלעים גדולים) נאלצתי לרוקן את הקיאק מציוד ולשאתו על הכתף לים ולאחר מכן את הציוד. במשך היום בעיקר בשעות אחר הצהריים הגאות מנעה ממני להשאיר את הקיאק על החוף קשור לאבן לזמן ארוך ( יציאה לטיול רגלי של מספר שעות) , כיון שבחזרה הייתי נאלץ לשחות אליו. זרמים : הגאות ואו השפל כאשר הם נדחסים אל בין מאות מעברי המים באזור יוצרים משטר של זרמים מורכב, שבמעברים הרחבים הוא 2-4 קמ"ש ובצרים (NARROWS ) יכול להגיע בשיא למעל 20 קמ"ש. חתירה בטוחה ואפקטיבית באזור מחיבת תכנון מדוקדק ומתוזמן על פי טבלאות זרמים ,גאות ושפל הנמכרות בחנויות הספרים המקומיות. במיוחד קריטי במעברים הצרים שם נדרש לתזמן את החצייה במעבר בין גאות לשפל (TIME SLACK ), זמן בו הזרם מתאפס בזמן החלפת הכיוון. כשנצבר הביטחון העזתי להיכנס לזרמים יותר ויותר חזקים להרוויח טרמפ לא מתוכנן של -1511 קמ"ש. במעברים ללא מכשולים (סלעים ,שרטונות) המים זורמים בדממה ורק ה- GPS מעיד שהקיאק נמצא בטיסה נמוכה , במעברים עם מכשולים נוצרים גלים עומדים גועשים ששואגים בזמן השיא הזרם. תוספת רוח חזקה לתבשיל הזרמים לא מוסיף שקט נפשי. אחד מאנשי היכטות שפגשתי עודד אותי כשסיפר שעזר בחילוץ קבוצת קיאקיסטים שהתהפכו באחד מהמעברים הצרים אליו הייתי מתוכנן להגיע ימים ספורים מאוחר יותר (WALL IN HOLE ). 
חניוני הלילה : יש אופציות לחניון לילה לאורך החופים אך הם מפוזרים בדלילות (ניתן למצוא המלצות במדריכים מקצועיים ) . לא רצוי לאלתר , כי רוב החופים הינם מצוקים , החופים המומלצים הם אלו עם גישה למים וגובה מספק מעל הגאות. אלתורים יכולים להסתיים בהצפה באישון לילה בגאות וחוסר יכולת להגיע למים בשפל (המתנה של שעות). חניון יכול להיות פיסת סלע מעל המים , אוכף מישורי בין גבעות וכ"ו, לא תמיד ניתן לזיהוי בקלות ומומלץ להגיע אליהם באור יום. חיפוש מקום נחיתה ללילה בחשכה כאשר האלטרנטיבה הקרובה הינה במרחק 10 ק"מ איננה חוויה מרנינה , אפשר לומר מסוכנת. הקיאק : את המסע עשיתי עם קיאק פיברגלס Lootas של חברת Nimbus (5.58 מטר אורך על 58 ס"מ רוחב קיאק מהיר ) ממותקן היטב ונוח בהרבה מקיאקים אחרים שחתרתי. הרושם שלי הוא שקנדים תכננו קיאק למסעות ארוכים בעוד הקיאקים הבריטיים (EXPLORER , GREENLANDER ) הרבה יותר ספרטניים ומתאימים יותר לגיחות קצרות. הקיאק הקנדי מתוכנן להגה , חתירה ללא הגה אחורי הייתה קשה ולא אפקטיבית. משקל הקיאק ריק כ- 25 ק"ג בתוספת מזון , מים (15 ליטר) וציוד להערכתי משקלו הגיע ל - 60 ק"ג , מרוח בישיבה עם הרבה נפח לציוד . הקיאק יציב עם כושר תמרון סביר, בזרמים שמר טוב על הכיוון אך היה מסורבל יחסית שנדרשתי להימנע ממכשולים. עם קיאק פיברגלס (יחסית עם דופן דקה) נדרשה זהירות רבה בגישה אל ומהחופים והחשש משבר בפיברגלס ליווה אותי לאורך כל הדרך. דובים - בתכנון המסלול כללתי אזורי מחיה ידועים של דובים שחורים וגריזלי, לא התייחסתי ברצינות לסוגיה וחשבתי שהסיכון הינו בעיקר פולקלור ..אך שנחשפתי לסיפורים המקומיים החלטתי לאמץ אמצעיים וכללים ולחסוך חוויות לא נעימות . עונת הקיץ הינה שיא הפעלתנות אצל הדובים בה הם ממלאים את מאגרי השומן לקראת שנת החורף, באזור הימי ובמעלה הנהרות הם ניזונים מדגי הסלמון הנמצאים במרוץ לרבייה ופירות הים הנחשפים בשפל. חלק מחניוני הלילה שלי היו באזורים מועדים, והאוהל שלי והקיאק בהחלט היו חשופים לבדיקת המלאי של שכנים שעירים לא קרואים . הרחקת המזון במשך הלילה מהאוהל היה נוהל בסיסי , בנוסף החזקתי בצמוד ספרי דובים למקרה ששכן התעקש לדחוף את חוטמו הרטוב קרוב מידי. על פי הנחיות היצרן הספרי (סוג של גז מדמיע) אמור להמם את דוב לחצי שעה, זמן שצריך להספיק לי לארוז את הציוד ולהסתלק. מקווה שגם הדובים קראו את ההנחיות. לשמחתי הייתה לי פגישה אחת עם דובים, מתוכננת, מתצפית במרחק בטוח מהקיאק . כלבי ים ואריות ים - יצורים חביבים ולא מזיקים מבחינתי . בדרך כלל לא אפשרו לי להתקרב אליהם יותר משלושים מטר לפני שגלשו ונעלמו במים. כלבי הים בתוך המים היו מעיזים יותר ומידי פעם היו מופיעים למבט סקרן 3-4 מטר מהקיאק למספר שניות ונעלמים. בלילות ניתן היה לשמוע את משק המים ולעיתים רחוקות סוג של נביחה כאשר הם השתעשעו במפרץ הסמוך. בעקרון הם חששו מהקיאק (כנראה נתפס בעיניהם כסוג של טורף) ושמרו מרחק ,למעט אירוע בו גלשתי בדממה נגד הרוח ושלא במתכוון הפתעתי כתריסר אריות ים במדף סלע מעלי במרחק מטרים ספורים. לא היה ברור מי מהצדדים היה מפוחד יותר מהמפגש הלא צפוי, הפאניקה התעצמה כאשר יצורים מסורבלים במשקל עשרות קילו זינקו למים משני צדדי תוך שהם יוצרים גלים שכמעט הפכו אותי. הברך - במהלך הטראקים הקצרים והריצה במדרונות שעשיתי ברוקי בשבוע הקודם לחתירה סובבתי כנראה את הברך , זו התנפחה ,התמלאה נוזלים וכאבה. שקלתי לבטל או לקצר את מסע החתירה עקב כך, אך השיפור עקב המנוחה שיחסית שהייתה בנסיעות ל - LUND הרגיע אותי והמשכתי בתוכנית המקורית. בדיעבד השיפור היה זמני והייתי זקוק למנוחה רצינית יותר, אך האדרנלין של מסע בדד היה משכך כאבים אפקטיבי. הברך הציקה בעיקר כאשר הייתי נדרש לכריעה עמוקה, ואירוע זה קורה בטיול טבע לפחות פעם ביום , זה יכול היה להיות כריעת בוקר או כריעת ערב בכל המקריים זו הייתה קריעה לשמע. 
ריכוז נתוני חתירה 26/8---5/9/2008
| תאריך | יעד | מרחק חתירה יומי ק"מ | הערות |
| 26/8/2008 | Lund to Foster Bay | 46 | |
| 27/8/2008 | Foster Bay, Toba Inlet , Hepburn Point | 60 | |
| 28/8/2008 | Hepburn Point , Rosce Bay, Martin Island | 30 | |
| 29/8/2008 | Martin Island, Squirrel Cove, Teakerene Arm | 25 | סערה בתעלת לואיס |
| 30/8/2008 | Teakerene Arm, Hole in the Wall | 32 | |
| 31/8/2008 | Hole in the Wall, Surge Narrows | 23 | חציה של שני מעברים, כ-20 ק"מ טיול רגלי |
| 1/9/2008 | Rest stop | 0 | |
| 2/9/2008 | Surge Narrows, Gorge Barbour | 46 | |
| 3/9/2008 | Gorge Barbour, Savary Island, Copland Island | 44 | |
| 4/9/2008 | Copland Island, Lund | 4 | |
| סה"כ | 310 ק"מ |
יומן המסע 26\8\08 היום הראשון : הגעתי יום קודם בבוקר ל- LUND בעבר הרחוק מעגן קטן של צידי ליויתנים והיום קהילה קטנה בסמוך למפרץ היגון ((DESOLATION העוסקת בדייג ותיירות יכטות . את היום הקודם השקעתי בהתארגנות (רכישת מזון, מים ואריזות) , ב - 1030 התייצבתי במעגן על הרמפה ארוז ומוכן ליציאה . התחזית לא הייתה אופטימית אך בבוקר עדיין נראו סמנים אחרונים של שמש , הם נראו שוב רק שלשה ימים מאוחר יותר. השעה הראשונה הייתה הסתגלות לקיאק והמים, ללמוד בדרך הקשה שללא שימוש בהגה רחוק לא אגיע. כ - 3 מטר ממני הופיע ראש של כלב ים סקרן שנעלם בשניות לפני שיד הושטה למצלמה, מופע ההצצות נמשך לאורך כל המסע והפך לשגרה. האווירה הפכה אפרורית יותר ויותר ורוח דרומית חזקה החלה לנשוב יחד עם הזרם היא עוזרת לי להגיע למהירות 8-9 קמ"ש במאמץ סביר, לאורך הדרך איים מיוערים קטנים ובתים בודדים על היבשת .
כשפניתי מזרחה אחרי כ- 14 ק"מ כבר התפתחו גלים מהצד של מעל מטר והחל גשם שנמשך בהפסקות למשך 3 ימים. למזלי הספקתי ללבוש מעיל סערה בתחילת הדרך ואת 6 השעות הבאות העברתי בחתירה רצופה לאורך המפרץ כשבאופק מידי פעם צצות ספינות דייגים ויכטות הממהרות למחסה . סביבות 1500 הגעתי לחניון הלילה המתוכנן על אחד האיים והחלטתי להמשיך עד חשכה לחניון הבא , לא ראיתי טעם להתמקם בגשם , לפחות אוכל לנצל את האור להתקדם (מתלבט באם לא אצטער שהמשכתי 18 ק"מ נוספים בתנאי גשם ורוח). ב -1900 הגעתי למפרצון קטן FOSTER BAY להפתעתי בקצהו נתגלה מבנה , ובראש כבר התגלגלו המחשבות על המקלחת החמה שמחכה לי עד שהתברר שמדובר במבנה בהקמה. חזרתי באיטיות לאורך הגדה המערבית של המפרצון בניסיון לאתר מקום נחיתה לשנת הלילה , רטוב עד לשד עצמותי ורועד מקור הגעתי למקום יחיד אפשרי בין המצוקים. הייתה זו כניסה מסולעת של פלג קטן מעליו התנוססה צמחיה עבותה, כאשר נותרו מטרים ספורים מישוריים מכוסים אבנים להציב אוהל. בחשכה ובגשם הקמתי את האוהל , ונמלטתי אליו מהר ככול שאפשר עקב הקור, נמנה מכל שהות מיותרת בגשם וברוח. תוך כדי החלפת בגדים באוהל הרטוב ההייתי קשוב לגלים המתנפצים על הסלעים מטרים ספורים ממני וחושש שהגאות עלולה להגיע לאוהל ולהציפו. נרדמתי על רקע הקולות של הקיאק כאשר נחבט על ידי הגלים (קשור בחבל לגזע עץ גדול) . כל כמה שעות מתעורר , מציץ מכנף האוהל לוודא שהגאות לא מגיע אלי. סה"כ 46 ק"מ חתירה , לא מרגיש מותש אך קפוא ורטוב . 
27\8\08 היום השני: בבוקר התעוררתי לשיא השפל בסביבות 0700 , הים התרחק בכ- 350 מטר מהאוהל ועל המורד היו מונחים בולדרים (סלעים) ענקיים צפופים וגזעי עץ גדולים, מצאתי עצמי לכוד ללא גישה למים. היעד היה הפיורד של TOBA , מסלול מורכב בו צפיתי לפגוש דובים והייתי לחוץ בזמן. המתנתי, בינתיים האוויר התחמם קצת, הכנתי לעצמי ארוחת בוקר עם קפה חם שרומם את הטמפרטורה הפנמית ומצב הרוח . לא היה מעשי להמתין לגאות (כ-6 שעות) והחלטתי להוריד את בציוד למים בשלבים. ארזתי את הנדרש בשקים אטומים ,רוקנתי את הקיאק ונשאתי אותו ריק למים, משם בשני מחזורים הורדתי את שאר הציוד מתנדנד ומחליק על הסלעים. ב -1000 כבר הייתי ארוז במים מוכן להמשך החתירה. מזג האוויר היה מתעתע ובהתחלה עשה סימנים של יום יפה, אך מהר מאוד חסר לסורו עם תוספת של ערפל סמיך שירד על ההרים סביב. הזרם לטובתי בתוך שעה וחצי הגעתי לפתח הפיורד (ה - TOBA מתפתל לאורך כ -30 ק"מ עד הקרחון שמזין את הפיורד) . מהפתח המשכתי לגדה הצפונית לבדוק את חניון הלילה המתוכנן (תכננתי להיכנס כ -15-20 ק"מ פנימה ולחזור לפתח באותו יום). לאורך הגדה התלולה המיוערת והמצוקים במרחקים קצרים גלשו עשרות מפלי מים בגדלים שונים לים חלקם גדולים בגובה של עשרות מטרים ואחרים מטרים ספורים. מעל כל הנוף נפרסה בגובה של כמה מאות מטרים שכבת עננים סמיכה .ממנה הציצו פסגות ההרים. חתרתי לאורך הגדה תוך כדי מעבר בין דממה וגעש של המפל הבא בתור. תוך כדי התקדמות אני חש שהמים נעשים קרים יותר ויותרככל שמתקרב לקרחון. ושכחתי להזכיר גשם בהפסקות ורוח ללא הפסקות. עברתי דלתת נחל מצפון , מרחוק הופתעתי לראות שני מבנים וסירות בודדות שעוגנות בסמוך, חשבתי שאני באזור מבודד הרי נכנסתי לארץ הדובים. אחת המטרות של הסיור בפיורד הייתה לחוות תצפית על דובים מתוך הקיאק ,למזלי תוך זמן קצר זיהיתי שני דובים שחורים בתוך הערפל במרחק של 50 מטר מלקטים את פירות ים על הגדה. הראות הייתה גרועה והרוח הקרה ממזרח (מכיוון הקרחון) התחזקה והקפיאה את הפנים. החלטתי להפנות את הגב לרוח,לקצר ולנוע בחזרה לפתח הפיורד. חציתי לגדה הדרומית שם ראיתי מרחוק דוב נוסף שנראה לי במשקפת בפרופיל כגריזלי ( יש לו כעין דבשת על העורף) . עקב הראות והמרחק לא טרחתי לצלם. הגעתי חזרה לחניון בפתח הפיורד בסביבות 1700 , הרוח המקפיאה במקום לא הייתה מסבירת פנים. למרות שכבר הייתי אחרי חתירה של מעל 40 ק"מ ,החלטתי לא להישאר ללילה למצוא מקום מוגן יותר בהמשך הדרך. מדרום מערב ל - Hepburn Point היה על פי המפה חניון שלהערכתי מוגן בפני הרוח המזרחית, במחיר של 3 שעות חתירה נוספות והגעה בחשכה. אכן בחושך בעזרת ה - GPS הגעתי לחניון, משטח מכוסה גזעי עץ ענקיים שאיריות של כריתת עצים מסיבית מתחילת המאה שהיה ממוקם ביו שני זרועות של נחל שגלש מההרים . לקול שכשוך המים המונוטוני של הנחל ותוספת רעש טיפות הגשם על האוהל ,העברתי עוד לילה ארוך רטוב וקר. מהיציאה לא היה קשר טלפוני....ולא היה עם מי לשתף בחוויה המתסכלת ... סה"כ ביום השני 60 ק"מ . 
28\8\08 היום השלישי: התעוררתי בסביבות 0700 ,לאחר לילה רגוע יחסית . מציץ מכנף האוהל, ממולי האי הכפול (DOUBLE ) ,הנוף אפרורי ומספר קורות ענק מתנדנדות במים. סירה ראשונה חוצה את קו האופק ואני מהרהר ביני לבין עצמי כמה חם להם שם בתא ...אצלי עדין גשום וקר ...המעבר מבגדי הלילה היבשים יחסית לבגדי החתירה הרטובים והקפואים טראומטי .יצאתי קרוב לשיא השפל, הפעם עקב המדרון המתון הים התרחק בכ- 500 מטר מהאוהל אך המורד למזלי היה מכוסה רק באבני חצץ ומספר גזעי עץ גדולים שניתן לתמרן בניהם, הפעם העגלה הייתה יעילה מאוד בגישה למים. ב -0930 התחלתי לחתור, היעד היה הפיורד של ROSCE ולאחר חנית לילה באי מרטין . בתוך שעה הגעתי לשמורת WALSH קבוצת איים מרהיבה ומצוקים , בדרך קבלתי התייחסות אנושית ראשונה מיכטה נושאית דגל בריטי שהתקרבה אלי ע"מ לנופף לשלום, מחווה פשוטה שבתנאים שהייתי חממה את הלב. מהשמורה חתרתי ל - INLET ROSCE פיורד קטנטן פופולארי עם אגם מים מעליו במרחק הליכה. לפחות 7 יכטות עגנו במים השקטים של הפיורד שנראו כמראה . השארתי את הקיאק על החוף ויצאתי לטראק קצר לאגם מעל בתוך יער גשם סבוך מלא שרכים , כשחזרתי הקיאק כבר צף במים 5 מטר מחוף עקב הגאות . שני זוגות מהיכטות העוגנות רחוק מהחוף , נתקעו ושוטטו בעצבנות על החוף לאחר שסירות הדינגי שלהם נסחפו בגאות למרכז הפיורד. פתחתי שרות "יוסי גרירה ימית" והחזרתי את הסירות לחוף, באופן טבעי התפתחה השיחה עם היכטונרים שסיפרו שיום קודם הם הצילו זוג קיאקסטים שהתהפכו בזרם העז במעבר הצר של WALL THE IN HOLE (אליו תכננתי להגיע תוך יומיים), בהחלט מעודד. חתירה של מספר קילומטרים נוספים ובשעות אחר הצהרים הגעתי לחניון לילה מוסדר בין סלעים ב - ISLAND MARTIN . מוסדר בהיבט שמישהו פינה סלעים כך שהייתה גישה נוחה גם שעת השפל, מעבר לכך הטבע נראה אוטנטי. להפתעתי הופיעו ממערב זוג קיאקים עם זוג קנדי נחמד קט וגייל ובקשו רשותי להצטרף . עשינו חלוקת גזרות והקמנו מטבח משותף , יריעות בברזנט הענקיות שהביאו איתם שיפרו משמעותית את איכות החיים בגשם . קט כבן 60 גיאופיזיקאי, התמחה בחיפוש מכרות יהלומים, סבב עם משפחתו (אשתו ושני בנותיו ) לפרנסתו בבצואנה, סעודיה , אוסטרליה ושאר מקומות אקזוטיים. שופע סיפורים על המנטאליות של הסעודים והאפריקנרים בעיקר על הצביעות של האפרטהייד והאיסלם. העברנו ערב נעים וקר שכלל שתית יין רבה. קט הקפיד שנרחיק את האוכל עקב סכנת הדובים, וסיפר ששבוע קודם חדר דוב שחור לעיר ונקובר ותקף אישה שעבדה בגינתה. הלום יין ובעברית שיכור, התנדנדתי בין הסלעים בדרכי לאוהל לשנת הלילה. זאת הייתה הפעם הראשונה לאחר שלשה ימים שיתאפשר קשר טלפוני ארצה. סה"כ ביום השלישי 30 ק"מ חתירה ( בנוסף טראק הרגלי של 10 ק"מ).
29/8/08 היום הרביעי: בוקר עם חברה , ארוחת בוקר משותפת עם קט וגיל , הם נשארים באי ומתכננים סיורים קצרים באזור. יש להם בית קיץ לא רחוק ממנו יצאו לטיול , בשגרה הם מתגוררים בעיר ונקובר. מזג האוויר משתפר כמעה ,מידי פעם יש הצצה של שמש לדקות ספורות. קט יצא לסיבוב איסוף צדפות וחזר עם ערמה מכובדת. התיישב על ספסל סלע והחל לפתוח את הצדפות עם סכין וללגום את תוכנן נא , טוען שזה מקור נפלא לחלבונים. אותי הוא לא שכנע , והעדפתי לצפות בו ולא לטעום את הגלי הדלוח שהוא בלע בשקיקה. יחסית מאוחר בבוקר נפרדתי מהזוג בדרכי למפרץ הפליטים (COVE REFUGE ), קהילה קטנה במבני עץ ישנים שגרה סביב חנות כל-בו מקומית ששמשה של היכטונרים באזור. היעד היה לעשות שימוש במתקני השירות של החנות, מקלחות מכונות כביסה ומיבשים , אחרי ארבעה ימים עם ציוד רטוב לא הייתי במיטבי.
שגלשתי מתוך הים הפתוח לכיוון החנות, התגלה מפרץ קסום מעוטר סביב בסלעים שחורים חמורי סבר ועליהם בתי עץ מהם יורדים למזחים צפים על המים. תוך כדי ההגעה לחנות נחת בסמוך אלי ,מטוס קל ימי שהגיע לקניות שנוסעיו מביטים סקרנות עלי חותר בתוך בגשם. שהגעתי למזח החנות הטייס עמד במסתור הכנף מציץ בי סקרן ושואל באם אני לבוש ב - SUIT DRY (בגד אטום למים המיועד לתנאי קור קיצוניים) עניתי שלא כיון שלא קר עד כדי כך, אך הרהרתי ביני לבין עצמי שהייתי שמח ל -DRY PLACE . החנות בנויה מקורות ענקיות שעולות מהמפרץ ומעלות אותה לגובה מעל הגאות, גשר עץ נייד משופע מחבר אותה למזח הצף , מבני העץ המיושנים והזבנים העבדקנים עם סינרי עור נותנים אשליה של עירה מתחילת המאה הקודמת. הצטיידתי באוכל טרי בברזנטים לגשם והתמקמתי בביתן הכביסה והמקלחות שהיה מלא נשי יכטונרים וילדיהם הקטנים. הגעתי עם ידיים עמוסות בגדים רטובים וזכיתי לעזרה לבבית של הנשים שהדריכו אותי במסתרי הפעלת המכונות האוטומטיות, כל זאת תוך שיחה על מסלולי השיט באזור ואזכור של כמה מהן שראו אותי חותר בסמוך למסלולן (קיאק בודד בגשם כנראה מושך תשומת לב).מופשר במקלחת חמה, מגולח,עם בגדים יבשים חזרתי למזח פוגש בדרך את חברותי החדשות שמציגות לי את בעליהן תוך שיחת חולין מנומסת בסגנון האמריקני . לקח זמן לארוז את עצמי מחדש (בעקר כיון שהקיאק היה במים) ורק בשעות אחר הצהריים יצאתי שוב לדרך. הנתיב במפרץ מוגן ולא הכין אותי לחגיגה שהמתינה לי בים הפתוח (תעלת לואיס) , ביציאה צפתה לי רוח צפונית שלהערכתי הייתה מעל 30 קמ"ש , זרם של 3-4 קמ"ש וגלים של מטר וחצי. לא סמפטי עם קיאק עמוס ,את ששת הק"מ הבאים עשיתי בקצב מתסכל של 2 קמ"ש מתנדנד קשות עקב משבים עולים ויורדים ,פוחד מהתהפכות בידיעה שהצלחת אסקימו רול בתנאי זרם ורוח אלו אינה מובטחת. אחרי שלוש שעות מתישות הגעתי למפרץ שנקרא ARM TEAKERENE , פיורד מאורך עם אגם מים מתוקים בקצהו. הרוח בכניסה עדיין הייתה בעוצמה בקילומטרים הראשונים ונחלשה בהדרגה ככול שנכנסתי פנימה. לאורך המפרץ היו מספר חוות גידול צדפות שהיו משוקעות במים, ומספר דוברות עם כלובי גידול ממתינות בסמוך. בקצה הפיורד מפל מים מתוקים , מי האגם שזרמו לים. אחר שסבבתי את המפל התחיל להיות מאוחר ונותר מעט זמן לאתר את החניון באזור שנחבא במפרצון זעיר. התמקמתי כ -200 מטר מסירה של זוג צעיר שהיה עסוק בעיקר בעצמו , ברצון הייתי נותן להם יותר פרטיות אך המצוקים סביב לא נתנו דרגות חופש. לילה קר אך הראשון ללא גשם . סה"כ ביום הרביעי 25 ק"מ , שעות רבות בליתי בחנות ב - REFUGE COVEברחצה וכביסה. 
30/8/08 היום החמישי: בוקר מפתיע ..השמש הופיע , הזדמנות פז ליבש את הציוד , נצלתי את שעות הבוקר ליבוש ותחזוקה. יצאתי מחניון המפל יחסית מאוחר , בקצב מהיר יצאתי את הפיורד חזרה לתעלת לואיס והמשכתי צפונה לכיוון איי הפגישה (ISLAND RENDEZVOUS ) , קבוצת איים מקסימה שמשמרת את זכר הפגישה בין צמד האדמירלים הבריטי והספרדי (ואו נציגהם) ונקובר וקוודרה בסוף המאה ה -17 , בהם ע"פ הסיפור הם תאמו בניהם את מיפוי השטח של קולומביה הבריטית וכנראה את איזורי ההשפעה. לאורך חופי איי הפגישה הייתי נוהג לגלוש בדממה עם או נגד הרוח כאשר הייתי עובר לתא שטח חדש לאורך החוף. כך הייתי מצליח להתקרב לבעלי חיים שהיו נחים מעבר לסיבוב בעיקר להקות ציפורים. ושלא במתכוון הפתעתי כתריסר אריות ים במדף סלע מעלי במרחק מטרים ספורים. לא היה ברור מי מהצדדים היה מפוחד יותר מהמפגש הלא צפוי, הפאניקה התעצמה כאשר יצורים מסורבלים במשקל עשרות קילו זינקו למים משני צדדי תוך שהם יוצרים גלים שכמעט הפכו אותי. מאיי הפגישה צפון מערבה למעבר החור בקיר ( WALL IN HOLE ) מעבר מים המוביל לאי קוודרה שבקצהו המערבי ממתין לי המעבר הגועש הראשון (מתוכנן לבוקר המחר). הגעתי לחניון הלילה המתוכנן , רצועה צרה של עשב הצמודה לצמחיה עבותה ,המקום היה בשימוש של מטילים קודמים (הקימו בו מחסה גשם מאולתר מענפים ) ושלא כמו מקומות אחרים היה מלא חריונות. השעה היתה מוקדמת יחסית בסביבות 1800 והגאות המירבית צפויה כשעה מאוחר יותר. נאלצתי להמתין עם כל הציוד עלי לודא שאכן נותרה פיסה יבשה לשנת הלילה , לצערי המים עלו כך שלא הותירו מקום . חיפוש אלטרנטיבה לא נראה מעשי והעדפתי לחתוך בצמחיה עם סכין ולפנות לי משטח ללילה . בחצי שעה עבודה יצרתי משטח לתפארת , אך משופע , כך שכל הלילה הייתי מחליק לדופן הקפואה ומטפס חזרה. בדיעבד התברר שמתחת לשכבת הצמחיה שיצרתי זרמו מיים של פלג קטן ורק בבוקר למחרת כשיצאתי מהאוהל מצאתי עצמי מבוסס במים שלמזלי לא חדרו בלילה לאוהל. סה"כ ביום החמישי 32 ק"מ 
31/8/08 היום השישי: בוקר מלא שמש , מתוכנן יום עמוס הכולל חצית שני מעברים צרים עם זרימה חזקה ושני מסלולים רגליים קצרים. חצית המעברים אמורה להיות מתוזמנת לזמנים בהם הזרם לא מסוכן ואם אפשר שישרת אותי להמשך הדרך . הירידה למים נוחה , עשיתי שימוש בענפים עגולים לגרירת הקיאק מעל המשטח הבוצי שחשף השפל. המעבר הגועש הראשון הוא החור בקיר ( WALL IN HOLE ) כיוון שזהו ניסיון ראשון הייתי זהיר, ה - TIME SLACK היה בסביבות 1130 , בפועל חצייתי שעה קודם . הזרם היה סביר (בסביבות 8 קמ"ש) ולא היה כל קושי בחציה (במכסימום הזרם 22 קמ"ש). הגעתי לקבוצת איי אוקטופוס ומשם למפרץ WAIAT שבקצהו המערבי התחלתי מסלול רגלי בתוך יער עד עם עציים בגבוה 50-60 מטר שאני חוצה במקום צר את האי קוודרה לעבר מיצרי גונסטון . שחזרתי כצפוי עקב הגאות נאלצתי לדשדש במים עד הברכיים ע"מ להגיע לקיאק שהיה קשור לאבן . 
היה יחסית מוקדם ונותר לי זמן רב עד שאפשר היה לחצות את המעבר הבא NARROW SURGE בבטחה חתרתי למפרץ יטאמן במטרה לבצע מסלול רגלי נוסף אל אגם מים מתוקים כ -6 ק"מ מעליו. על החוף פגשתי זוג מורים קנאדיים שעשו חופשתם בטיול קיאקים באגם מעל ,הגיעו לחוף רגלית ותכננו ארוחת צהריים על החוף. היו נחמדים והסכימו לדאוג לגרור את הקיאק לחוף במהלך הגאות של אחר הצהריים ( ולחסוך לי את הדאגה והדשדוש במים בחזרה). שוב מסלול מדהים במעלה היער לאורך שביל חוטבי עציים שהפך בחלקו הגדול לפלג מים מלווה עצי ענק כרותים מכוסי אזוב ושרכים עד לאגם וחזרה. בתום כשעתיים חזרתי הזוג כבר נראה מוטרד כמעה אך לבבי, עזר לגרור את הקיאק ואף העניק מנת חלבה ישראלית שהייתה חלק מארוחתם. 
תכננתי לבדוק אפשרות לינה באכסניה מבודדת הממוקמת על חוף האי קוודרה כקילומטר שניים לאחר המעבר של NARROW SURGE . לא תאמתי מראש (רוב הזמן לא היה קשר טלפוני באזור) ולא הייתי בטוח שאמצע חדר פנוי. האלטרנטיבה הייתה חניון לילה בטבע מספר קילומטרים דרומה על חוף האי REED . לא היית לי סבלנות לחכות לירידת הזרם והתחלתי למצות את המעבר כשעה וחצי לפני ה - SLACK , ה- GPS הראה שאני טס במהירות של 14-15 קמ"ש , המים היו חלקים ושקטים , מרחוק ניתן היה לשמוע את המפלים הרועמים במעבר המקביל. לקראת השקיעה הגעתי לאכסניה , מבנה עץ צבוע אדום בן שלוש קומות הנישא על קורות עץ מתוך המים ובחזיתו מזח צף אליו הייתה קשורה סירה בודדת. נקשרתי וטיפסתי על המזח, לא נראתה ונשמעה נפש חיה המקום נראה מטופל אך נטוש. הדלת הייתה פתוחה , בקומה השלישית מצאתי את ראלף בעל העסק בתוך חדר האוכל המחומם המשקיף אל המפרץ. אכן לא היה חדר פנוי אך ראלף הסכים להקצות לי את חדר הצוות הצמוד לחדר האוכל. ראלף שהוא בו גילי ואשתו מנהלים כעשרים שנה שני אכסניות ספרטניות (השנייה באי REED ) הפעילות בקיץ והמהוות בסיס לטיולי קיאקים מודרכים באזור . ראלף התמחה בנושא הדובים המהווים יעד לטיולים הארוכים שהוא מציע. מקומיים ותיירים (בעיקר מארה"ב) מגיעים למספר ימים לספוג את השלווה באכסניה והחוויה שבטיול הקיאקים שצוות מקומי של נערות ונערים מקומיים שכירים של ראלף מלווה ומשרת אותם. הצוות המקומי מנהל סוג של חיי קומונה בו הם מחלקים בניהם את משימות ההדרכה ותחזוקת הבית (בישול ונקיון). אוירה משפחתית, המקלחת אחת משותפת לכולם בביתן קטן מעל המים , מי המקלחת יורדים לים דרך המרוחים ברצפת העץ ורוח עולה מלמטה ומקררת את האזורים העדינים. כולם ישנים בשקי שינה אין שירות סדינים וכריות. בחדר האוכל הענק הצופה על הנוף תנור חם ומטבח משוכלל לשימוש עצמי של האורחים. על הכורסאות, וספות שרועים האורחים לאחר עמל היום בשיחה חרישית או קריאה. אין טלביזיה ואין קשר טלפוני. הכנתי לעצמי מרק עם בשר משומר והרבה פפריקה, את התוצאות הרגשתי לאורך כל היום שלמחרת. לילה ראשון של שינה במיטה לאחר ששה ימים. סה"כ ביום השישי 23 ק"מ חתירה , כ-20 ק"מ טיול רגלי.
1/9/08 היום השביעי: יום מנוחה מחתירה באכסניה, ארוחת בוקר צנועה, רביצה על הכורסאות בחדר האוכל עם מוסיקה שקטה ברקע. בחוץ הצוות הצעיר המקומי מתארגן לטיולי היום על המזח. ראלף עוסק בתיקון ושיפוץ הציוד בקומת הקרקע תוך שיחות עם האורחים הממהרים לטיולי היום. יצאתי לטיול רגלי של מספר שעות ליער ממערב לאכסניה, טיפסתי לתצפית מעל ה - SURGE NARROW מצלם קיאקסטים שחוצים את הזרם, משם מערבה לעומק היער. היער שקט שמתי לב שכמעט אין ציפורים , מידי פעם חוצה דיביבון את השביל ונעלם בסבך. חזרתי בשעות אחר הצהריים ספוג בשלווה של היער והתיישבתי על המזח , ראיתי במרחק שני כתמים שחורים רחוק באופק, מהתרגשות במרפסת מאחורי הבנתי שאני חוזה בסנפירי הזנב של שני לויתנים . 2/9/08 היום השמיני : ארוחת בוקר דשנה של פנקיקים +יוגורט וסלט פירות עם הצוות המקומי. החלטתי לשנות מסלול במקום להמשיך דרומה ל- HERIOT BAY עירה ומרכז איזורי החלטתי לסובב את ה אי REED מצפון. יציאה ב-1000 צפון מזרח דרך מעבר WHITEROCK , לא אדגר רציני הזרם חלש, מזג אויר אורורי עם נגיעות של שמש. הגעתי שוב לצד המערבי של איי הפגישהוהתחלתי לחתור דרומה לאי קורטס (CORTES ) על שם הכובש הספרדי של מקסיקו. עברתי דרך קבוצת איי פין ונצמדתי לחוף המערבי של קורטס שיחסית מיושב ומידי מספר ק"מ מתגלה בית נחבא באחד המפרצונים. ממערב הופיע האי מרינה, אי יחסית גדול לא מיושב הידוע כאתר מסיבות של חברת מיקרוסופט (אי פרטי בבעלות מילירדר קנדי). התכנון הראשון היה לנחות לחניון לילה בקצה הצפוני של מרינה .כיון שהקצב היה טוב החלטתי להמשיך לנמל גורג , נמל סגור שבמרכזו שני איים מיוערים . תעלה צרה שמשני צידיה מצוקים המובילה לנמל שמתפתחים בא זרמים חזקים. אחרי חצית התעלה נגשתי לנמל לשאול על מקומות לינה . הימלצו לי על B&B בבית פרטי בצד הפוך של המפרץ . אחרי התברברות קלה היגעתי לביתם של ביל ודופינה , עולים ישנים מסקוטלנד ששימרו את המבטא האופיני . ביל איש הי-טק מהנדס מכונות בפנסיה ודופינה עקרת בית , רכשו את הבית המדהים מעל המפרץ כבית קיץ לאחרונה , יש להם בית חורף לא רחוק ב- COMOX . הם נעים בין שני הבתים בעזרת היכטה שלהם SHALLBACK . שהתקשתי במציאת הבית יצא ביל לחפש אותי עם היכטה כיון שסירת הדינגי שלו לא הניעה. תוך כדי הנפת הקיאק למזח הצף, נשמע קול מבשר רע, ואכן מצאתי שבר בדופן הקיאק , השבר עדין אטום , כיסיתי את המקום בסרט דביק וקיוויתי לטוב. הפעם לא ספרטני , חדר מהודר מעל מפרץ גורג , סיום מתאים ליום חתירה מפרך. סה"כ ביום השמיני 46 ק"מ חתירה . 3/9/08 היום התשיעי : יום החתירה הרציני האחרון , נפרדתי מביל ודופינה , שנותרו מנפנפים לי מהמזח הצף ,תמונה פרידה ממחזה רומנטי. חציתי שוב את המעבר הצר בכניסה למפרץ נגד זרם חזק , חולף על פני חוות גידול צדפות ונמנע מהסלעים בדרך. הטבע הכין לי מתנת פרידה, למעט דובים פגשתי באותו יום מגוון גדול של בעלי החיים :אריות ים, כלבי ים והרבה עופות ים.... אפילו רדפתי אחרי לויתן דמיוני עד שיתברר שהמערבולת ונתזי המים שראיתי במרחק אינם נשיפות אויר אלה סלע טמון במים. גלשתי דרומה לאורך החוף המערבי של האי קורטס, בדרך על קבוצת איים מסולעים פגשתי משפחה גדולה של אריות ים שהתחממו בשמש והציצו בי בסקרנות ובפחד. אל SUTIL POINT הקצה הדרומי של האי הגעתי בשיא השפל שחשף מתוף המים אלפי סלעים בניהם עשרות עופות מים שלקטו את מזונם. המים שקופים וכל תנועה או בעל חי, דגים, לובסטרים וכ"ו נראים בעומק רב. חציתי לאי הרננדו ומשם לאי SAVARY , בדרך על אי סלעי קטן מוקף בכלבי ים ,נתקלתי במושבה ענקית של אווזי בר ושחפים שמלאו את האוויר בצווחות וריח כבד חמוץ של לשלשת. הים הסתים באיי COPELAND בחניון לילה מוסדר שאפשר לי להדליק אש מגזרי עיצים שאספתי ולהתחמם . זהו אתר הלילה האחרון, למחרת אחר 4 ק"מ חתירה הגעתי לסיום המסע ב- LUND . סה"כ ביום התשיעי 44 ק"מ חתירה . 
4.9.08 סיום ב- LUND , סוף סוף תחתוני כותנה במקום מכנסי ליקרה רטובים. לתמונות בגודל מלא : http://picasaweb.google.com/ynel121/CanadaSoloKayakTrip