נהר הצ'ורו יוני 2008
כתב וצילם : עדו בר (חיית נהר)
בארבע השנים האחרונות, כל תחילת קיץ אני מקבל טלפון מאיתי שחם, חבר טוב שלימד אותי להדריך רפטינג ומדריך בחברת נהרות, "עדו, אתה בא לצ'ורו?"
עד עכשיו, כל שנה זה היה בדיוק בתקופת המבחנים, וכל שנה אני נושך את השפתיים, מסרב בנימוס ומתפלל לשנה הבאה. השנה אין מבחנים וכשמגיע הטלפון המיוחל אני מברר תוכניות, מזמין חופש מהעבודה ו...."קדימה חזק!!!"
מדובר במשלחת רפטינג שמאורגנת ע"י חברת "נהרות", זו השנה ה-8. נהר הצ'ורו הוא נהר הזורם בין רכס הקצ'קר לרכס המסקיט בצפון מזרח תורכיה ונשפך לים השחור בגרוזיה. זהו נהר גדול וטכני, דרגה 5 בחלק מהאשדים ו-4 ברובם. יחד עם זאת, זהו טיול פשוט וקל יחסית מאחר ולכל אורך הנהר עובר כביש, וישנם רכבים מלווים, כך שאין צורך לשאת את הציוד והאוכל על גבי הסירות וישנה אופציה לפינוי מהיר במקרה של תאונה.
פספסתי את המפגש המקדים למשלחת, כך שפרט לצוות המדריכים, כל שאר המשתתפים במשלחת לא היו מוכרים לי. נפגשנו לראשונה בנתב"ג – אני ונטע הקיאקיסטים, ועוד 10 "לקוחות", כל אחד מרקע שונה, כל אחד הגיע בגפו ובא להכיר את עצמו ואת האחרים.
טסנו לאיסטנבול, שם העברנו לילה (יצאנו לפאב במדרחוב וראינו את טורקיה מנצחת את שוייץ בדקה ה-90 יחד עם המוני טורקים מאושרים).
בבוקר המחרת המראנו לארזורום (Erzurum) בצפון מזרח טורקיה. כעבור שעתיים נחתנו בשדה, שם חיכו לנו איתי ודני מדריכי הסירות עם הרכבים, בגשם, ערפל וקור מפתיע. מתברר שכל מהדורות החדשות מדברות על מזג האוויר הסוער והלא צפוי )-:
איתי מעדכן אותי שקיאקיסט הבטיחות, שהיה אמור ללוות איתנו, נפצע באצבע במשלחת הקודמת וכנראה אני אמור להחליף אותו... תוך כדי נסיעה אני מתחיל להפנים את גודל האחריות שתולים בי ואת העובדה שאני ארד ראשון את כל הנהר.
נסענו לכיוון הנהר, בדרך נתקלנו בקן חסידה ענק ובו 3 גוזלים – לפי איתי הקן נמצא שם כל שנה וזו הפעם הראשונה שנצפים גוזלים.
אחרי נסיעה של שעתיים שבה טיפסנו על רכס המסקיט וירדנו מצידו השני, אנחנו מגיעים לעיירה מאדן (Maden), היושבת על שפת הנהר. כאן הצ'ורו רגוע ושקט. אנחנו יושבים לתה מסורתי ראשון מבין רבים ומקימים מחנה אוהלים על גדת הנהר.
כדי לא לבזבז אף רגע אנחנו יוצאים לטיול בהרים עם הרכבים – עד שלא יצאנו מהרכב לרוח ולשלג לא האמנו שכ"כ קר כשעולים בגובה, נוף אלפיני יפה וקר.
ירדנו קצת בגובה כדי להכין קפה חם ואח"כ חזרנו למחנה להתכונן למחר.
יום ראשון על הנהר:
יוצאים ממאדן, אני ונטע קצת מתרגלים טכניקות גילגול (Eskimo Roll), ואני מתרגל לקיאק (אני חותר בקיאק של איתי, לא שלי). בינתיים בסירות עורכים הסברי בטיחות ומתרגלים חתירות והתנהגות נכונה בסירה ובמים.
נטע, "טייסת המשנה" שלי:
אני מתרגל לקיאק:
בצהריים מגיעים לעיירה איספיר (Ispir), מעל העיירה עומדת מצודה סלג'וקית עתיקה שמשקיפה עלינו בזמן שאנחנו עוצרים לחניית צהריים. בזמן שכולם עוזרים בהכנת האוכל, נטע, אני וצוות המדריכים נוסעים להציץ על הרפידים (אשדים) שמתחילים ממש ליד העיירה, מה שקרוי סקאוטינג בשפת הנהר.
המקטע הזה נקרא "המדרגות של איספיר", ואכן כך בנוי הנהר – כ-5 "נפילות גובה" (Drops), כאשר בכל נפילה נוצר רפיד חזק וטכני בדרגה 4-5 עם גלים והולים חזקים. מלמעלה הנהר נראה קצת מפחיד...
הסבר קצר על מאפייני נהר:
כאשר מים זורמים על פני מדרון (שנוצר בגלל סלע במים, טופוגרפיה של הקרקעית, סכר וכו'), הם מאיצים ופוגעים במים האיטיים יותר במורד הזרם. בגלל הפרשי המהירויות, חלק מהמים מוחזרים אחורה ויוצרים זרם במעלה הנהר. אם השיפוע מתון, יווצר גל חוזר, שכמעט ולא נשבר, ובד"כ לא מצליח לעצור את כלי השייט. אם הגל קצת יותר "סגור" ניתן לגלוש עליו בקיאק או סירה ממש כמו על גל של ים.
אם שיפוע המדרון תלול (לדוגמה מים שנופלים כמעט אנכית מסלע או סכר) נוצר הול (hole). זהו זרם שחוזר בעוצמה ועושה מעגל שלם. זרם זה מסוגל להחזיק סירה או קיאק ולשאוב אותם לתוכו, להפוך אותם ולערבל את הסירה ויושביה מס' שניות עד שנתפסים בזרם יוצא ונשטפים החוצה.
יורדים למים, מקרוב הכל עובר מהר יותר ופחות מפחיד. אנחנו עוברים בין הגלים להולים, לסלעים ומסמנים לסירות מאחורינו איפה המעברים הבטוחים וממה יש להזהר. עוברים כך כשעה וחצי של שייט ומגיעים לרפיד שאותו אנחנו מדלגים (פורטאג'). זהו לא רפיד בלתי עביר, אבל יש בו כמה מרכיבים ששיקלול שלהם מביא למסקנה שלא לוקחים את הסיכון ותמיד חושבים "מה אם מתהפכים", "מה אם מישהו נופל מהסירה" וכו'. מעלים את הסירות לגג הרכבים, נסיעה של 2 דקות, ומורידים את הסירות בחזרה למים. הרפיד הבא נקרא "בוקר טוב", והוא לא ארוך במיוחד אבל בסופו יש מעבר שדורש מיומנות גבוהה והול שמצריך מידה לא מבוטלת של מזל כדי לעבור. אחרי התלבטות אני מחליט שאנחנו, הקיאקיסטים, נדלג גם עליו ונמתין במורד הזרם על מנת לאבטח את הסירות.
אחרי הרפיד הזה (שעובר בשלום) אנחנו מתמקמים לחניית לילה ליד גשר, בתוך בוסתן של עצי תות, חבושים, תפוחים ודובדבנים. מקימים מאהל, שולפים את האוכל וציוד המטבח מהרכבים ומכינים ארוחת ערב לתפארת. אחרי הארוחה אנחנו נחים ומעבירים חוויות מול המדורה כשמגיע רכב פרטי מתוך שומקום וממנו יוצא בחור טורקי משופם, מחבק את איתי ומצטרף למדורה. אנחנו לא בדיוק מבינים ואיתי אומר שכך היה גם במשלחת הקודמת ושכנראה האיש מחפש "מסיבות נהר". הבחור, בשם עלי, שולף בקבוקי יין, ויחד עם הבירות והראקי (מין עראק טורקי), אנחנו חוגגים לצלילי מוסיקה טורקית מהרכבים. עלי אפילו גורר אותנו לריקודים טורקיים שמפילים אותנו מצחוק. כשהאלכוהול מתחיל לתת את אותותיו אנחנו פורשים איש איש לאוהלו בציפייה למחר.
חגיגה עם עלי:
יום שני בנהר:
היום נפתח עם שמש חייכנית ומרוממת רוח. נמרחים נגד השמש, מכניסים כמה צ'ופרים לחליפה וקדימה למים!!
הנהר המזמין:
דני המדריך:
רוב היום עובר עם רפידים דרגה 3-4, לא מסובכים, עם המון גלים וכיף. בדרך עוצרים להפסקת צ'ופרים (צ'וקולוקים לפי איתי) בצל עץ תות ענק. העצים שופעים פירות ואנחנו מתענגים על כל אחד.
גם הקיאקים נחים בשמש:
אנחנו עוצרים לצהריים אצל זוג קשישים חביבים שמזמינים אותנו לנוח בצל הזולה שלהם, וגם מפנקים אותנו בקצת ירקות ודובדבנים מהגינה הפרטית. האנשים כאן מעבדים את אדמותיהם בשיטות עתיקות, כמעט ללא מכונות, הקציר נעשה בחרמשים והם טוחנים לעצמם קמח באבני ריחיים מופעלות ע"י הנהר.
ממשיכים לשוט, הנהר ממשיך באותה מגמה מהבוקר, האנשים בסירות ממציאים משחקי חברה תוך כדי השייט. ממש לפני העצירה למחנה אנחנו מגיעים לרפיד שנקרא "סובק". רפיד דרגה 5, ארוך וטכני.
אנחנו יורדים לסקאוטינג:
הרפיד מורכב, עם כמה הולים גדולים ולא נעימים למראה בכניסה, במרכז ובסוף. אני ונטע שוב מחליטים לדלג, בפעם האחרונה בנהר.
אחרי הרפיד אנחנו מגיעים למחנה הממוקם ליד שדות אורז מוצפים. אנחנו מנצלים את שעות האור כדי לקפוץ לכפר ולהציץ במצודה סלג'וקית נוספת שמשקיפה על הנהר. ממש לידנו עובר ענן מאיים, שלמרבה המזל חולף ליד ומספק לנו תאורה וקשת מדהימים, בלי להרטיב אותנו.
הנוף פשוט מדהים:
בחזרה למחנה, לסלט בלקני מדהים שדני מכין מירקות קלויים במדורה...
יום שלישי בנהר:
שוב יום שמש נהדר. אחרי חימום קצר של כמה רפידים לא מסובכים אנחנו מגיעים לרפיד 5, "הפרה המתה". יוצאים לסקאוטינג ואנחנו מתייעצים ומתכננים בפירוט את דרך המעבר. הביצוע בפועל היה בדיוק לפי התכנון, אבל מהיר הרבה יותר...
ממשיכים לשוט ונהנים מהנהר:
בצהריים מגיעים לעיירה יוסופלי, שהיא נק' המוצא למטיילים ברכס הקצ'קר. כאן מתחבר לצ'ורו נהר אחר בשם ברהל (Barhal), זהו נהר צר, תלול ומהיר המזכיר יותר את מהר הירדן ונחלי הצפון. אנחנו עולים לרכבים ונוסעים במעלה הנהר עד לכפר ברהל, היושב לשפת הנהר. ישנים באכסניית עץ של מהמט, עם מקלחת חמה ומיטות נוחות, שינוי מרענן אחרי כמה ימים בשטח. באכסנייה מפנקים אותנו בתה טורקי (צ'אי) וארוחת ערב. משחקים קצת קלפים ושש בש ומתכוננים למשחק המכריע בין טורקיה לצ'כיה על העלייה לרבע גמר היורו. במחצית 2:0 לצ'כיה, והעיניים נעצמות מאליהן. אנחנו מנסים להילחם בעייפות, אבל היא מכריעה אותנו ואנחנו פורשים לישון. בבוקר אנחנו קמים ולא מאמינים לטורקים העולצים אחרי שטורקיה ביצעה מהפך וניצחה 3:2 בשניות הסיום. בושה גדולה לחובבי הכדורגל בטיול...
בבוקר אנחנו יוצאים לטיול רגלי באיזור ההררי למרגלות הקצ'קר. איזור מדהים, משופע במים וצמחייה. בינות לגאיות מפוזרים כפרי רועים (ליילות) שמאוכלסים רק עם בוא הקיץ, ונעזבים שוב בחורף הקר.
רכס הקצ'קר:
נהיה מעונן:
לקראת סוף הטיולון מתחיל לטפטף גשם ואנחנו נמלטים לאכסנייה. במשך שעתיים יורד מבול שמדאיג אותנו – גשם חזק כזה יכול להרים את מפלס הנהר בצורה מסוכנת ולהכניס מפולות של בוץ וסחף לנהר.
אחרי שעתיים הגשם נחלש קצת ואנחנו יורדים לאורך הברהל ורואים שככל שיורדים, מזג האוויר מתבהר, והנהר לא עלה לרמה מסוכנת. בדרך אנחנו רואים כמה קיאקיסטים בריטים שמראים לנו שאפשר ואנחנו מחליטים לרדת לשוט. הברהל הרבה יותר קר מהצ'ורו ורואים את זה בצבע הטורקיז-כחול שלו, קר ומגניב. אופי השייט כאן שונה מבצ'ורו: הרבה עיקולים קטנים, זרימה מהירה, כמעט אי אפשר לעצור וצריך לשמור על קשר עין עם הסירות. הנהר קטן יותר וטכני יותר.
מתלבשים חם לקראת הברהל:
שעתיים של שייט ואיתי מסמן לי לעצור, ופתאום אנחנו ביוסיפלי, ממש באכסנייה.
מתארגנים על חדרים, ארוחת ערב במסעדה שהמרפסת שלה משקיפה על הנהר וקשה לשמוע בגלל רעש המים, גילוח אצל הגלב ולמיטה.
יום רביעי בנהר:
הברהל נכנס ליוסופלי ומתחת לגשר יש הול לרוחב כל הנהר (עשינו סקאוטינג אתמול בערב). אני ונטע יודעים שצריך להצמד לאחת הגדות ולחתור חזק. אני יורד, פוגע בהול, וחותר חזק כדי לברוח מהשאיבה שלו. נטע יורדת אחריי, מתהפכת, פוגעת בי ומושכת גם אותי פנימה. תוך שנייה אני מתערבל בפנים, פוגע קצת בקרקעית, המשוט נתלש מהיד וכעבור רגע אני נשלף החוצה מהקיאק, לזרם. אחרי שנייה של הלם קור אני רואה שנטע גם פלטה מהקיאק והיא שוחה לעבר הגדה השנייה. אני מסמן לסירות שאיבדתי גם את המשוט ויוצא לגדה. אחת הסירות עצרה לאסוף אותנו, והשנייה המשיכה אחרי הציוד. אנחנו עולים לסירה ומגיעים לסירה השנייה, שנעצרה 20 מ' לפני החיבור לצ'ורו הענק והחום ממי הגשמים והשטפונות.
חיבור הברהל הכחול והצ'ורו החום:
אני אוסף את הציוד מהסירה ומגלה שאין משוט. הולכים קצת במעלה הזרם, אבל הוא לא נמצא. בלב כבד אני שולף את המשוט ספייר שהבאתי – משוט טורינג 4 חלקים, ארוך, כבד וממש לא מתאים לנהר ובייחוד לא לקטע הבא של הצ'ורו.
אנחנו נכנסים בחזרה לצ'ורו, לקטע שנקרא "הקניון של יוסיפלי", המקטע הכי קשה ומורכב בנהר. ארבעה רפידים דרגה 5 ברצף, כאשר לפני כל אחד אנחנו עוצרים לסקאוטינג.
רפיד ראשון – האוטובוס. מס' הולים בכניסה ובאמצע הרפיד, ובסופו סלע גדול חוסם את המעבר. מימין לסלע שני הולים בינוניים. התכנון: להכנס מאמצע-שמאל, לעבור את ההול הראשון וישר אחריו לחתוך ימינה לברוח משאר ההולים והסלע. כבר בתכנון אני רואה שאולי לא נספיק לברוח מספיק ימינה ואכן בפועל אנחנו מגיעים לתוך ההול האחרון, אבל הוא לא גדול, אנחנו מתהפכים, נשטפים החוצה, רול מהיר וממשיכים.
רפיד שני – הבתולה. הולים גדולים וגלים באמצע הנהר. אנחנו משתחלים בהצלחה בין המכשולים. הסירות עוברות ישר דרכם. הסירה של דני קצת נתפסת בהול האחרון, אחד החותרים נופל למים אבל נשלף בחזרה לסירה מיד.
רפיד שלישי – ה-S המסקס. רפיד ארוך יחסית, על פני כ-400מ'. אנחנו עוברים עם הקיאקים משמאל, אח"כ על הזרם המרכזי באמצע ולבסוף נצמדים לשמאל. פשוט וקל...
רפיד רביעי – עמוד חשמל. רפיד קצר וחזק. אנחנו עוברים בין הגלים הגבוהים וההולים. נטע מתהפכת בסוף ומתקשה לחזור חזרה. אחרי 6-7 ניסיונות היא עם הראש למעלה (רואה ציפורים)
ווידאו משולב. בהתחלה הסירות של המשלחת שקדמה לנו, אח"כ (כשהמים חומים) אנחנו עוברים ב"עמוד חשמל", שימו לב לקיאק הירוק עם המשוט הארוך:
http://www.youtube.com/watch?v=ND4Wf1qghe0
בשלב הזה מתחבר לצ'ורו נהר הטורטום, חום לגמרי מסחף, צובע את הצ'ורו בצבע שוקו. המים הופכים סמיכים וכבדים, קשה יותר "לקרוא" את המים ולפענח את הרפידים.
קצת אחרי מפגש הערוצים אנחנו עוצרים לצהריים. אני מחליט לסוע עם הנהג בחזרה ליוסיפלי ולחפש את המשוט. ביוסיפלי מתחת לגשר אני פוגש את הקיאקיסטים הבריטים מאתמול ושומע מהם שהם מצאו משוט והחזירו אותו לאכסנייה!!!
אני טס לאכסנייה ומוצא שם את המשוט של איתי (Werner Play fiberglass). מאושר עד הגג אנחנו חוזרים לחברים, שלא מאמינים שהצלחתי למצוא את המשוט, בייחוד איתי שכבר פינטז על המשוט החדש שאקנה לו.
ממשיכים לעוד שעה של שייט וחונים מתחת לגשר, שם יש גל גדול ומהיר ואני ונטע מתרגלים קצת גלישה ו"אילוף גלים".
ערב אחרון בנהר אנחנו עושים "סגירת חשבונות" - כל מי שנפל למים, החליק מהסירה, הפיל משוט, פלט מהקיאק וכו' נענש ב-Funnel, משפך ממולא בחצי ליטר בירת אפס פילזן ישר לגרון... החבר'ה היו גיבורים:
יום אחרון בנהר:
יוצאים לדרך, הנהר קצת התנקה מאתמול. רפידים חזקים, גלים גבוהים, אבל המעברים לא מסובכים, ועם המשוט שנמצא אני מרגיש בלתי מנוצח.
באמצע עושים פורטאג' נוסף לרפיד שנקרא קינג-קונג (נחשו למה...). חוזרים לעוד שעה של שייט נעים עם גלים גדולים והולים עצומים שיכולים לבלוע אוטובוס.
סיימנו את השייט. אורזים את הסירות וציוד הרפטינג. אוסף האנשים שהיינו בהתחלה נהפך כבר לצוות אמיתי, מיומן ומגובש והכל זורם חלק.
קושרים הכל לרכבים ויוצאים לכיוון ארזורום. בדרך אנחנו עוברים במפלי טורטום שנוצרו על נהר שנסכר באופן טבעי ע"י מפולת קרקע.
בערב, בארזורום אנחנו יוצאים לטיפול מפנק בחמאם, כולל מסאג' ב-4 ידיים (שעירות וטורקיות...), ארוחת ערב ומנוחה במלון. מחר בבוקר טיסה בחזרה לאיסטנבול, לארץ ולחום המהביל...