אלסקה היא מקום של טבע פראי , מגוון של בעלי חיים ויופי עם מעט מתחרים. מושב הקיאק העניק לי תצפית עם זוית מיוחדת ומרהיבה אל הקרחונים המזדחלים לים ומתרסקים לתוכו בקולות רעם, הפיורדים, המצוקים המיוערים , ועשרות הנחלים שוקקי דגי הסלמון המטפסים במעלה הזרם. הקיאק )ביחוד קיאק בודד( אפשר התקרבות שקטה ומגע בלתי אמצעי עם היונקים הימיים : לוטרות הים , אריות ים, כלבי ים , ומפגש מרגש עם ליויתן במרחק אפסי . למזלי נחסכו ממני מפגשים בלתי רצויים עם היונקים היבשתיים )דובים שחורים ודובי הגריזלי( . הייתי ער לסימני הלואי שנמצאו בחלק ממקומות הלינה הפוטנציאלים, ונמנעתי מאירוע מביך, בו דוב ירצה לעשות לי בדיקת מלאי בקיאק או באוהל
מפרץ הנסיך ויליאם שבדרום אלסקה (PRINCE WILLIAM SOUND ) היה יעד מסע הקיאק השנתי שלי. המקום ידוע כיעד מרתק לטיולי קיאקים , מבודד עם טבע מדהים של עשרות קרחונים פעילים )אלו שמשילים גושי קרח ענקיים לים( ואוכלוסיה עשירה של בעלי חיים. למעט מפגשים ספורים אקראיים עם ספינות דיג ושני קבוצות של חותרי קיאק רוב הזמן הייתי לבדי עם הטבע.
היציאה היתה מעירה שכוחת האל , WHITTIERהגעתי לעירה עם קבוצת חותרים ישראליים מהמועדון החתירה שלי בתל אביב, בסמוך לירידה המשותפת למים נפרדתי מהם למסלול בדד עצמאי . הסיום היה בעירת הדיג המפורסמת ולדז (VALDEZ ) שם גם מסתים צינור הנפט החוצה את אלסקה. סה"כ חתרתי שבעה ימים רצופים בהם עברתי כ- 270 ק"מ )כ- 40 ק"מ ביום( עם שינה בשטח באתרים מרהיבים. בקיאק היה ציוד, מים ואוכל ל-9 ימי מסע )התכנון המקורי שהתקצר בגין קצב החתירה( ושקל כ – 60 ק"ג , כמחצית משקל עצמי של הקיאק . כל ק"ג ספור , ומורגש ביחוד שנדרשתי להעלות את הקיאק בשפל אל מעבר לקו הגאות.
לא מדובר בטיול משפחות, טמפרטורת המים נעה בין 1-2°C בסמוך לקרחונים עד ל 6-7°C - באיזורים החמימים שבמרכז המפרץ ( להשואה בשיא החורף בארץ טמפרטורת המים לא יורדת מ- 16°C ). רוב הזמן ירד גשם (לא מפתיע כיון שאיזור כולו הינו יער גשם מרהיב) ונדרש היה לנהל משטר זהיר של טמפרטורת הגוף )שהיה רטוב רוב הזמן ( תוך שמירה על כך שתמיד ישאר סט בגדים יבש לשעות הערב . החויה הקשה של היום היתה כניסה לבגדי החתירה הרטובים \ לחים בשעות הבוקר לקראת היציאה למסלול היומי כשהטמפרטורה האויר היא בתחום 6°C –- 10 ומתובלת במשבים קלים מהקרחון המקומי.
תנאי הקור והמאמץ הפיזי מתישים , אך לי הם שווים את תחושת האנדרנלין הזורם בעורקים וההתעלות והסיפוק בסוף המסע, כל אחד והשריטה שלו.
