https://picasaweb.google.com/lh/webUpload?uname=106232638134001303827&aid=5625568492794090385 (תמונות)

בתוכנית המקורית תכננתי לצאת לסקוטלנד ב -  2010 , ההזדמנות לחתור מאוסלו לקופנהגן דחתה את המסע המתוכנן ל – 2011 . כך קרה שיצאתי  למסע בסיומה של נסיעת עסקים מעונבת לאירלנד אליה יצאתי עם תיק ענק עמוס לעייפה בכל הציוד הנדרש וכזה שלא נדרש.

סוף מאי תחילת יוני נחשב לעונה מצוינת למסע קיאקים בצפון סקוטלנד ע"פ ניסיונם של המקומיים. מעט גשם ,קר במידה ומוקדם מספיק ע"מ להימנע ממכת הקיץ של יבחושי /יתושי הצפון העוקצניים (Midge) . יצורים אלו כבר הספיקו ללמד אותי במסעות קודמים מי באמת נמצא בקצה העליון של שרשרת המזון.

 תכננתי לצאת למסע של 12 יום 500 ק"מ לאורך החוף הצפון מערבי של סקוטלנד. ההתחלה תוכננה מכפר זעיר בשם CONNEL   סמוך לעיר OBAN  (כשלוש שעות ברכבת מצפון לגלזגו ) היושב על שפת פיורד שקט (לוך בלשון המקומיים) ,בהמשך הקפה של האי MULL  וחתירה צפונה עד העירה OLLAPOOL  . במידה ורוחות האטלנטי ימנעו ממני את הקפת MULL תכננתי לסיים בקצה הצפון מערבי של סקוטלנד.  המסלול חפף ברובו את שביל הקיאקים הסקוטי ((Scottish Sea Kayak Trail וחלף על פני נופים מגוונים של ים ,הרים ,מפרצים כפרים ועיירות. כמחצית מהמסלול אמור היה להיות  מוגן מהאוקיאנוס האטלנטי והחלקים החשופים דרשו תכנון קפדני.

סימנים מבשרי רעות התחילו להגיע שבוע קודם למסע, התראות תחזית הרוחות שהגיעו אלי בדואר אלקטרוני הצביעו על מזג אויר קשה לחתירה. לאורך שבוע העבודה לא נראה שיפור ...מדובר היה ברוחות עם משבים של 40-60 קמ"ש. בשפת הימאים ממוצע של 5 FORCE ומשבים של 7-8 FORCE  שמשמעותם סופה .

השקעתי הרבה בהכנות והיה קשה לבטל , קיוויתי שעד שהגיע ליעד היציאה בסקוטלנד השתפר מזג האוויר. עמוס לעיפה לאחר נסיעה מתישה, התייצבתי ב – CONNEL  ב – 18.5 אצל טוני, מדריך קיאקים מקומי ממנו השכרתי את הקיאק. טוני הוא בעליו של מועדון קיאקים קטן אליו מגיעים לקוחות קבועים בקייץ ואשתו מנהלת בנוסף מספר צימרים המשקיפים על הנוף היפיפה של הפיורד השוצף מתחתיהם. 

התחזית לא הייתה אופטימית , בתמיכתו של טוני החלטתי להתחיל את המסע בחציה לאי MULL  (כ-23 ק"מ) למחרת מתוך תקווה שבהמשך הרוחות התמתנו . היה כבר ברור שלא ניתן להקיף את האי  , המסלול  חשוף לחסדי הרוחות של האטלנטי ללא הגנה. האלטרנטיבה היתה להמשיך צפונה במפרץ הצר שבין האי ליבשת. הטמפרטורה  C ° 6-9 ומזג האוויר היה הפכפך :  מעונן, גשם, שמש ולפעמים ברד במחזורים של חצי שעה , רק הרוח הייתה עקבית ממוצע של 30-35 קמ"ש עם משבים של 40-60 קמ"ש. כמו שטוני אמר ..זקני סקוטלנד לא זוכרים חודש מאי כזה בשמונה השנים האחרונות.. הוא ממש התנצל על מזג האוויר כאילו שיש לו אחריות כוללת.

בבוקר טוני נראה מוטרד.. ובעדינות בדק שאני מצויד בכל אמצעי הקריאה לעזרה : רדיו לספינות (VHF ), סלולר, משואה לוויינית והוסיף משלו זיקוקים ומשואת עשן . לא  האמנתי ביעילותם של התוספות, למען שלום הבית תקעתי אותם מאחורי כיסא הקיאק ובכיס הגב. סוכם שטוני ידווח למשמר החופים הסקוטי על המסלול המתוכנן, ובמידה ו...אז......

כלקח מהמסע הקודם הייתי מצויד במעיל סערה מקצועי  חדש ..כך שבתחילת הדרך הרגשתי מבודד במידת מה מהגשם והרוח. תכננתי חציה של כ -23 ק"מ שרובה חשופה לרוחות וגלי האוקיאנוס האטלנטי (SWELL), אחרי 15 ק"מ (בתכנון 2-2.5 שעות לקטע) הייתי אמור לחצות אזור זרמים שנוצר בין האי ליבשת.  זרמי הגאות והשפל נוצרים במעברים צרים והופכים למסוכנים כאשר  כיוון הרוח והזרם נוגדים, אז נוצרים גלים לא סדורים מסוכנים. הייתי צריך לתזמן את חצית הזרם בהתאם.

מיד שיצאתי מהמחסה  של הלוך , נחשפתי  למשבי רוח חזקים שהיו נמשכים מדקות ספורות לחצי שעה ופשוט עצרו את ההתקדמות . לאורך משב כזה ישבתי בקיאק חותר על מנת להשאר במקום ,נאבק ברוח ,בגשם  ומשקשק שלא להתהפך .. אסיקימו רול (טכניקת היפוך חזרה) בתנאים אילו נראת לי לוליינות. השעות חולפות ,הגלים עלו למטר וחצי עד שניים ולמרות האדרנלין התחלתי לחוש את העומס על השרירים. אחרי כארבע שעות מאבק הגעתי לאזור הזרמים באיחור , הזרם מצפון נתקל ברוח הדרום מערבית והחגיגה הייתה מרשימה באזור נוצרו גלים שואגים שבורים בגובה של 3-4 מטר . לא העזתי להתקרב, אחרי דיון סוער ביני לבין עצמי החלטתי  לסגת ולחפש מחסה.

במפה המנויילנת שהייתה פרוסה לפני זיהיתי אי זעיר כ- 6 ק"מ (Elean Dubh ) במורד הרוח שבניגוד לשאר האיים נראה שיש בו מפרצים בהם ניתן לרדת (כל החופיים באזור רובם מצוקיים). סיבוב תוך הפנית צד הקיאק לרוח לא הייתה חוויה מלבבת  , כמעט התהפכתי , היה ברור שבמידה ואתהפך החלצות עצמית לא תהיה פשוטה בגלל הרוח החזקה . התישרתי עם הרוח בגב, ומצאתי עצמי טס מתנדנד במהירות על פני הגלים בדרך מזרחה. מידי פעם משבי הרוח שברו את הגלים ונאלצתי לתמוך גבוה (להשכב על הגל על מנת שלא להתהפך)  בתוך קצף בדומה לגלי חוף אבל באמצע הים.

כחצי שעה חתירה במקביל לחוף מצוקי הדרומי של האי Lismore  הביאה אותי לאי הזעיר (500 X 600 מטר)  מחורץ מפרצים ומצוקי עם מעט צמחיה , נחתי במפרצון מוגן ..לאחר סיור ראשוני ..החלטתי לחזור לקיאק והים הסוער ע"מ להגיע לאיזור אחר של האי שנראה לי יותר מוגן רוח.  השילוב של הטמפרטורה , הרוח והעובדה שהייתי רטוב לחלוטין הוריד דרסטית טמפרטורת הגוף. בערב הבחנתי בסימנים ראשונים של היפותרמיה, המוטוריקה העדינה לא תפקדה, אצבעות הידיים הרגישו כמו נקניקיות ,בקושי רב הצלחתי לחייג לטוני ולעדכן אותו לפני שיפיל עלי את משמר החופים של הוד מלכותה.

הרוח היית מתעתעת ושנתה כיוון לפרקים..כך שלמרות שהייתי בחסות של גוש סלע גדול... חששתי שאגלגל עם האוהל הזעיר שלי למים. הרוח שנתה כיוון באמצע הלילה ... העיפה את כל היתדות וכבלי התמיכה ורק משקל הגוף שלי השאיר את האוהל במקום. רעש הרוח והגשם על יריעות הפלסטיק הדקיקות היה נוראי ...ומידי פעם משב רוח ממזרי היה מזדחל מתחת ליריעה התחתונה של אוהל ומרים אותי מנומנם לחצי ישיבה.

הבוקר שלמחרת לא בישר טובות ...היה קשה לצאת מהאוהל לרוח הקרה ,לאחר שטרחתי לילה שלם לחזור לחום גוף נורמלי.  קשה יותר היה ללבוש את בגדי החתירה הרטובים. נערכתי לחציה ..הפעם הדרך לאיזור הזרמים קצרה... למרות שהפעם הגעתי מתוזמן ע"פ טבלאות הזרמים... הסתבר שהזרם בשטח לא קורא טבלאות  . הגלים היו מפחידים, שואגים..ובעיקר  לא צפויים צצים מכיוונים שונים.  היו אלו שלושים דקות של שכרון חושים עם קיאק עמוס ומטלטל בטירוף על הגלים  (עמוס היה יתרון – יותר יציב  )..... לראשונה חוויתי גלים שראשיהם  המקושתים מתנגשים ביניהם , בחלק מהמקרים מעל ראשי ואז התחושה היא שמורידים עלי דליים של מים.  

לאחר קילומטרים ספורים מהאיזור הגועש ...גלשתי לאחר המפרצים של האי MULL שמעליו מתנוססת טירה פסטורלית (Duart Castle ) שהכניסה אותי לאוירה המקומית. מאחורי התנפצו הגלים על אי הגברת (Lady's Island ). אי סלעי זערורי שטוח שזמן הגאות נמצא 3 מטר מתחת למים ונחשף רק בשפל. סיפור מקומי (כנראה אמיתי) מספר על אציל מקומי מהמאה העשירית שרצה להפטר מאשתו העקרה והותיר אותה לגורלה על האי ע"מ שתמתין לגאות. דייג שהזדמן ושמע את בכיה חילץ אותה והביא אותה בהחבא לבית אביה משפחה אצילה שארמונה נמצא כ-80 ק"מ צפונה מהמקום. האלמן הצעיר והאבל הודיע לאב הנרעש על מותה של בתו והציע להביא את גופתה לקבורה בבית הולדתה. שהגיע המשלחת האבלה רבה היית הפתעתו כאשר פגש במארחת הלא צפויה שנהלה את סעודת האבל..היתה זאת אשתו ה"מתה" שהצילה את חייו מזעם אחיה ושלחה אותו לדרכו.  שנים מספר לאחר מכן הוא מצא מותו מסכינהם של האחים באדיבורו כאשר הגיע למושב הפרלמנט הסקוטי.

היום השני הסתים בכפר סקוטי קטן (Craignure ) בו מצאתי אוהל לינה מרווח באתר קמפינג מקומי. ביום השלישי הרוח לא שקטה. יצאתי צפון מערבה לאורך מפרץ MULL שבין היבשת והאי בתקווה שבחסות האי שיסתיר אותי מהרוח אצליח להתקדם. בשעות הצהריים אחרי כארבע שעות של חתירה מתישה הרוח עלתה מדרגה נוספת אמנם לא עלו גלים גבוהים אך לא ניתן היה להתקדם. כבר היתה מתורגל בלהסתובב , ויחד עם הרוח חזרתי לאתר הקמפינג למצוא מחסה. בשעות אחה"צ המאוחרות כאשר הרוח הגיע במשבים ל: 80-90 קמ"ש (10 FORCE ) ...הייתי כבר הייתי מחוץ למים.

בחוף החשוף ב –Craignure    השארתי אחה"צ את  הקיאק ריק מציוד בתוך חריץ בקרקע שהמים יצרו והנחתי עליו  שקים אטומים שמלאתי בחלוקי חוף. את הרוח זה לא הרשים, למזלי הבחנתי לקראת החשכה שהקיאק מתנדנד בתוך המחסה המאולתר , עד שהגבתי, הרוח העיפה את השקים וגלגלה את הקיאק למים. הצלחתי לתפוס אותו במים תוך שאני מרטיב לחלוטין את חליפת הבגדים היבשה  האחרונה שנותרה לי . מסביב מה שלא קשור היה , עף....אפילו עצים בוגרים עקרה הסערה עם שורשיהם מהקרקע הרטובה. את השעות הבאות ביליתי בפאב המקומי מול התנור בניסיון ליבש את בגדי.

תחזית מזג האויר נותרה פסימית... החלטתי שלא כדאי לשחק עם המזל יותר ועדיף לי  לותר ולהתקפל. שלחתי SMS של כניעה לטוני, המתנתי יום נוסף כיון שמעבורות (ferries ) לא הגיעו ל – MULL  עקב הסערה. ביום ההמתנה רכבתי ברוח באופנים לבקר במבצר Duart (נכון יותר לומר שגררתי אופנים ברוח וחלק מהזמן הם רכבו עלי) . ביום למחרת  הגיע הרכב  להעמיס אותי והציוד והתחלתי  את המסע הביתה.

יוסי נלקנבאום  6.2011